מתי ראש השנה?
גזר הדין על הפרנסה ומשמעותו
ראש השנה ב ע"ב - ג ע"א / חיים אקשטיין
אמר רבי יוחנן: מנין למלכים שאין מונין להם אלא מניסן - שנאמר ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחדש זיו הוא החדש השני למלך שלמה על ישראל, מקיש מלכות שלמה ליציאת מצרים. מה יציאת מצרים מניסן - אף מלכות שלמה מניסן. - ויציאת מצרים גופה מנלן דמניסן מנינן? דילמא מתשרי מנינן! - לא סלקא דעתך, דכתיב ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה' וימת שם בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים בחדש החמישי באחד לחדש, וכתיב ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש דבר משה וגו', מדקאי באב וקרי לה שנת ארבעים, וקאי בשבט וקרי לה שנת ארבעים - מכלל דראש השנה לאו תשרי הוא...
מסכת ראש השנה נפתחת בסוגיה מפתיעה. היינו מצפים שכמו במסכתות אחרות, סוגיית הפתיחה תלמד אותנו יסודות חדשים שקשורים לנושא המסכת; אולם נראה יותר שהסוגיה הראשונה מנפצת יסודות ישנים. אם נדמה לנו שהשנים בתורה מתחילות בניסן, ולפי זה אנחנו מחשבים את התאריכים מיציאת מצרים ואילך, הגמרא מטילה את ההנחה הפשוטה הזאת בספק. כלומר, אין ספק שניסן הוא ראש החודשים, אך אין זה אומר בהכרח שהוא ראש השנה.
שתי נקודות לפחות יכולות לעלות מהדיון הארוך הזה, שרק בסופו מוכח כי כל השנים המתוארות בתורה אכן התחילו מניסן. נקודה אחת קשורה לראש השנה למלכים: המחלוקת בגמרא היא, למעשה, האם המניין של שנות המלכים מניסן נלמד משלמה המלך, או מיציאת מצרים. האם הכתוב משווה את מלכות שלמה ליציאת מצרים, ששתיהן מתחילות בניסן, או שעצם הפסוק על שלמה מלמד שהוא מלך מניסן? ואולי במילים אחרות: האם מלכי ישראל הם בעצם המשך של גאולת ישראל ממצרים – או שיש עניין במלכות ישראל מצד עצמה?
מלבד עצם השאלה, כאמור מתנהל בסוגיה דיון ארוך, שמציב תאריכים המופיעים לאורך התורה בסימן שאלה. בין השאר, גם אם לא זו הייתה הכוונה, הדיון הזה יוצר את התחושה שקשה לאתר את ראש השנה. אפשר לדעת באיזה חודש קרה כל אירוע היסטורי, אבל קשה למצוא את הנקודה שבה מתחלפת שנה. אם צריך למצוא הוכחות לתחילתה של שנה חדשה, סימן שאין ציון זמן אובייקטיבי שבו שנה מתחלפת בשנה אחרת.
אכן, במציאות הטבעית, ובהיסטוריה האנושית, אין מושג כזה "ראש השנה". העולם הוא מעגלי, סובב סביב צירו וציר השמש, בתנועה מחזורית שאין לה התחלה ואין לה סוף. בקלות אפשר להגדיר את הכל כחוזר על עצמו. רק גורם עליון, שמעל למציאות המחזורית הזאת, יכול לדקור נקודה בתוך המעגל האינסופי ולהחליט שכאן נגמר שלב אחד – ומתחיל שלב חדש. מלך יכול לעשות זאת, אך החלטה של מלך עדיין נתונה לספקות; לפחות לפי רבי יוחנן (שהברייתא המובאת בהמשך הסוגיה תואמת את שיטתו), יציאת מצרים היא עוגן יציב יותר. היא זו ששמה סוף וקץ לעבדות האינסופית במצרים, ותחילה וראש לדרכם של ישראל בעולם. היא הקו הברור והישר ששובר את המחזוריות המעגלית.
מבחינה זו, ייתכן שקביעת יום בשנה בתור ראש השנה – היא עצמה המלכה. עוד לפני שנתקע בשופר, עוד לפני שנתפלל על מלכויות, זכרונות ושופרות, ברגע שאנו רואים את יום דינו של הקב"ה בתור היום שבו מתחלפת שנה – אנו מביעים אמון במלכותו של הקב"ה על כל העולם.
