מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
 

עצות מחז"ל כיצד תתקבל תפילת היחיד לרצון

הרב צבי שפיץ

ראש השנה טז ע"א

שאלה:
מאחר וחז"ל אומרים, שכל בני האדם נידונים בראש השנה וגזר דינם נחתם ביום הכיפור, א"כ מה תועלת יש בתפילה לקב"ה במשך השנה על: בני, חיי, ומזוני וכו', הרי ישנה כבר הכרעה בנידון זה לגבי כל אחד?

תשובה:
שאלה זו שואלת הגמ' בראש השנה (טז.), ומתרצת בתירוץ הראשון, שהתפילות הינן לפי רבי יוסי שסובר שאדם נידון בכל יום שנאמר באיוב (ז, יח) "ותפקדנו לבקרים" כלומר, כל בוקר נפקדים ונידונים מעשי בני אדם. ותירוץ שני כתוב שם, שגם לרבנן שסוברים שאדם נידון בראש השנה וגזר דינו נחתם ביוהכ"פ, ניתן עדיין להתפלל כדברי רב יצחק שסובר: שתמיד תפילה מועילה לשנות ולקרוע את גזר הדין. אלא שתפילה לפני שגזרו את הדין, יותר קל שתתקבל, מאשר התפילה לאחר גזר הדין, שבמקרה זה צריך כוונה גדולה יותר בתפילתו, ולפעמים גם זכויות נוספות כדי לשנות מה שנגזר עליו.

והקשו התוס' שם בד"ה כמאן וכו' על התירוץ הראשון בגמ', הרי ודאי שגם לרבנן מתפללים שלש פעמים ביום תפילת שמו"ע, בה כלול תפילות על רפואה, ופרנסה וכו', וא"כ למה אמרה הגמ' שתפילות אלו הינן רק לרבי יוסי? ותירצו שם בשם רבינו תם, שישנו הבדל מהותי בין תפילה שאדם בריא מתפלל שלא יחלה, שלרבנן אין תועלת בתפילה זו, מאחר וכבר נגזר עליו בר"ה אם יחלה או לא. לבין אם מתפללים עבור חולה שיבריא מיידית. מאחר ובר"ה לא נגזר כמה זמן יחלה האדם, לפיכך מועילה גם לרבנן התפילה על החולה שיבריא מיידית. [ועיין באחרונים שהקשו על כך מהגמ' במסכת עבודה זרה (נה.) ומה שתירצו על כך].

תירוץ נוסף אומרים שם התוס', מאחר ומבואר בגמ' בר"ה (יח.) שאמר רב שמואל בן איניא בשם רב, שתפילה של ציבור מועילה לקרוע גזר דין אפילו שנחתם, לכן מכיוון שרב יוסי אומר במסכת שבת (יב:) שמי שמבקר חולה בשבת, וכן ביום חול מברך אותו: שהמקום כלומר – הקב"ה ירחם עליך בתוך חולי ישראל. ופי' רש"י: שמתוך שכוללן עם האחרים – תפילתו נשמעת בזכותן של רבים ע"כ. לפיכך תפילה בנוסח הזה, יש לה דין של תפילת ציבור, וגם את זכות הציבור, וביכולתה לקרוע גם לרבנן גזר דין למרות שהוא נחתם.

מעלת התפילה כשנאמרת בלשון רבים

והנה דבר דומה אמר אביי בברכות (ל.) לגבי תפילת הדרך, שאפילו אם אדם יחידי יוצא לדרכו, בכל זאת עליו להתפלל את תפילת הדרך בלשון רבים כמו: יהי רצון... שתוליכנו לשלום, ותצעידנו לשלום וכו'. וכתב שם רש"י בד"ה לישתתף נפשיה וכו', שהטעם לכך הוא – שמתוך כך תפילתו נשמעת. וכן פסק להלכה השו"ע אור"ח (סי' קי, ד) וע"ש. ולכן סידרו לנו אנשי כנה"ג גם את הבקשות בתפילת שמו"ע בלשון רבים כמו: רפאינו, ברך עלינו וכו', אע"פ שהיחיד מתפלל אותם.

מעלת התפילה כשכולל את עצמו עם הרבים

אלא שהתוס' בר"ה (טז.) חידשו לנו שני דברים נוספים א – שתפילה בלשון רבים, אפילו אם אדם מתכוון לצורכי עצמו בכל זאת נוסח כזה נותן לתפילה שם של "תפילת ציבור" שבכוחה לקרוע גם לשיטת רבנן גזר דין אפילו של היחיד, אע"פ שנחתם לגביו ביוהכ"פ דברים אחרים. כמו כן הוסיפו לנו התוס', שאם בבקשתו הפרטית הוא כולל את עצמו או את חבירו שזקוק לישועה עם שאר היהודיים שזקוקים לישועה הזאת כגון: אם מבקש עבורו או עבור אדם אחר רפואה, פרנסה, שידוכים, זרע של קיימא או ישועה בדברים נוספים, וכולל את המבקש בתוך שאר היהודיים שזקוקים לישועה זו – לתפילה זו יש גם את הזכות של הרבים, ולכן יש לה סיכויים טובים יותר שתתקבל לרצון. אמנם צריך שאכן יתכוון המתפלל שבאמת הוא מעוניין שגם יהודיים נוספים יוושעו מחמת תפילתו, ולא שישתמש בהם רק כהיכי תימצי עבורו בלבד. מאחר והקב"ה יודע את כוונתו ומחשבתו של כל אדם, ובהתאם לכך הוא מתנהג עמו.