אין ייאוש בעולם כלל / רפי זברגר

ראש השנה טז ע''א

הקדמה

נלמד את המשנה הפותחת את הדף. משנה זו אולי מרכזית במסכת, וגם כתובה פחות או יותר בדף אמצעי במסכת:
בארבעה פרקים העולם נידון:
ארבעה זמנים בשנה מתקיים דין בשמים על דברים שונים בארץ.
בפסח על התבואה,
בפסח דנים את העולם על התבואה אשר אמורה לגדול בשנה הבאה, וגם על התבואה שכבר נזרעה ועדיין לא גדלה דיה (גמרא).
בעצרת על פירות האילן,
בשבועות העולם נידון על פירות האילן הגדלים עם בוא הקיץ.
בראש השנה - כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, שנאמר (תהלים ל''ג, ט''ו): הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם:
בראש השנה כל בני האדם בעולם נידונים לפני דין של מעלה אחד אחד (כמו כבשים שסופרים אותם אחד אחד). ביום זה האדם הפרטי נידון כמה יהיה חלקו בתבואה, בפירות ובמים ובשאר מרכיבי החיים.
ובחג נידונין על המים.
בסוכות העולם נידון על המים.
 

הנושא

הגמרא מנסה ללמוד כמו איזה תנא נוקטת משנתנו:
מני מתניתין? לא רבי מאיר, ולא רבי יהודה, ולא רבי יוסי, ולא רבי נתן.
לכאורה אומרת הגמרא, משנתנו לא כאף אחד מהתנאים שנלמד בברייתא הבאה:
דתניא: הכל נידונים בראש השנה, וגזר דין שלהם נחתם ביום הכפורים, דברי רבי מאיר.
רבי מאיר סובר כי האדם נידון בראש השנה אך נגזר דינו ביום כיפור, לא כמו משנתנו שהדין מחולק למספר ימים בשנה
רבי יהודה אומר: הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו; בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים, ואדם נידון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכפורים.
לפי רבי יהודה כולם נידונים בראש השנה, ורק הגזר דין שלהם נקבע כל דבר בזמנו. לפי משנתנו גם הדין נידון בזמנים השונים.
רבי יוסי אומר: אדם נידון בכל יום, שנאמר (איוב ז', י''ח): וַתִּפְקְדֶנּוּ לִבְקָרִים לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ:
לדעת רבי יוסי יש דין בכל יום ויום בניגוד למשנתנו שהעולם נידון רק בארבעה זמנים.
רבי נתן אומר: אדם נידון בכל שעה, שנאמר לרגעים תבחננו.
כמובן שהמשנה גם לא סוברת כרבי נתן, שהרי לפי שיטתו יש דין כל שעה ושעה.
הגמרא מתרצת כי משנתנו היא כמו תנא דבי רבי ישמעאל.
בהמשך מציין רב יוסף: כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי? כמאן - כרבי יוסי.
רב יוסף אומר כי ככל הנראה, אנחנו, המתפללים מידי יום על החולים ועל ''תשושי כוח'' סוברים כשיטת רבי יוסי או כרבי נתן (תוספות הראש), שאדם נידון מידי יום (או מידי שעה). אבל לשאר השיטות (רבי מאיר, רבי יהודה ותנא דבי רבי ישמעאל) לכאורה אין משמעות לתפילותינו.
ואיבעית אימא: לעולם כרבנן, וכדרבי יצחק. דאמר רבי יצחק: יפה צעקה לאדם, בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין.
אומרת הגמרא כי ניתן להסביר את תפילותינו גם כשאר שיטות התנאים, ולמרות שהדין נידון בזמנים מוגדרים, נלך לשיטת רבי יצחק הסובר שניתן להתפלל (ולצעוק) גם לאחר גזר הדין.
התוספות מקשה מספר קושיות על התירוץ הראשון של רב יוסף ומתרץ מספר תירוצים. בכל מקרה, לתשובה השניה אנו רואים כי ניתן לצעוק, לבקש ולהתפלל כל השנה כולה.
 

מהו המסר

הגמרא במסכת ברכות י. מספרת כי חזקיה המלך אמר לנביא ישעיה אשר ניבא לו כי הוא הולך למות:
כלה נבואתך וצא! כך מקובלני מבית אבי אבא - אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים.
דברים אלו מתכתבים היטב עם שיטת רבי יצחק שלמדנו זה עתה. יפה צעקה ותפילה לאדם בכל עת, לפני הגזירה וגם לאחריה.
נסיים בדברי ר' נחמן מברסלב הקובע נחרצות כי אין ייאוש בעולם כלל.  
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]