מדוע הספק של המנחת חינוך לא מובן?
הרב דב קדרון
ראש השנה כב ע"א
קטן פסול לעדות באופן כללי, ולכן גם אין מקבלים עדות של ילד קטן שראה את הירח כדי לקבוע ראש חודש.
המנחת חינוך (מצווה ד) הסתפק מה הדין אם באו עדים בני שלוש עשרה לקידוש החודש, ומדובר במי שנולדו בראש חודש ניסן והיום בראש חודש הם נעשים גדולים תיכף בתחילת ליל ראש חודש, והם באו ואמרו שראו את הלבנה היום, והיום הוא ל' באדר, האם צריכים בית דין לקבל את עדותם, שהרי אם יקבלו את העדות ויקדשו את החדש, אם כן ראש חודש הוא היום, מליל אמש, ונמצא שהם גדולים באותו היום, וכשרים לעדות, או שמא כיוון שכעת כאשר הם באים להעיד עדיין קטנים הם, אינם כשרים להעיד ואין מקבלים אותם.
אולם הגרי"ש אלישיב זצ"ל אמר שאי אפשר להבין את הספק הזה בכלל, כי אילו לא היה מדובר בעדות, אלא בהבהרה או בהסבר שאותו יום הוא ראש חודש, אז היה שייך לומר שמכיוון שמתברר שהם כבר אנשים גדולים יש תוקף לבירור שנעשה על ידם.
אבל מכיוון שמדובר בעדות לכל דבר, שצריכה לעמוד בכל הכללים של קבלת עדות, אם כן כל זמן שבית דין לא קידשו את החודש הרי הם קטנים, וקטנים פסולים לעדות, וברור שאין יכולת לבית הדין לדון על פיהם.
(אפשר להוסיף על כך שאין זה דומה למה שנאמר במסכת גיטין (עז,ב) שאפשר לשחרר עבד כנעני ע"י שטר, משום שגיטו וידו באין כאחד, כי כאן בזמן העדות עדיין אין החודש מתקדש עד ההכרזה על ידי בית דין: "מקודש")
