חשוב, וחשוב יותר / רפי זברגר

ראש השנה כב ע''א

הקדמה

היום אנו מסיימים את הפרק הראשון של המסכת, בשלוש משניות העוסקות בהלכות עדות החודש. שתי המשניות הראשונות עוסקות בהגדרת כשרותם של עדים לעדות זו, והמשנה האחרונה עוסקת בשאלה עד כמה מותר לחלל שבת כדי שהעדים אשר ראו את מולד הלבנה יבואו לבית הדין בירושלים להעיד עדות זו. נתמקד במשנה השלישית. 

הנושא

מי שראה את החדש ואינו יכול להלך - מוליכין אותו על החמור, אפילו במטה.
עד שראה את המולד ואינו יכול ללכת בעצמו לירושלים, הרי מותר לשים אותו על החמור ולשאת אותם יחדיו לירושלים, למרות שיש בכך איסור ''מחמר'' (הולכת בהמה הנושאת עליה משוי).
ממשיכה המשנה ופוסקת: ההיתר אינו רק לגבי איסור מחמר, שאין העובר עליו נענש (כיוון שהוא לאו הניתן לאזהרת מיתת בית דין), אלא גם מותר להוציא את העד במיטה, למרות שזהו איסור הוצאה מרשות לרשות, שעליה נענשים.
ואם צודה להם - לוקחין בידן מקלות, ואם היתה דרך רחוקה - לוקחין בידם מזונות.
מוסיפה המשנה נדבך נוסף על היתר: לא רק את העד עצמו מותר לקחת על החמור או אף על המיטה, אלא הותר גם להוציא דברים נוספים לצורך העדים העולים לירושלים להעיד על מולד הלבנה. אם יש אורבים בדרך המסכנים את ההליכה, מותר לקחת ''כלי מלחמה'' כמו מקלות וכדו', כדי להגן על ההולכים.
וכן, אם יש לעדים דרך רחוקה לעבור, כך שללא אכילה בדרך לא יוכלו לבצע את משימתם, מותר אף לקחת דברי מאכל ביחד עם העדים.
רש''י מעיר כי הבייתוסים והכותים, הם היו האורבים לעדים בדרך, כדי שלא יעידו על ראש החודש לפי מולד הלבנה, כפי שנלמד בתחילת הפרק הבא.
שעל מהלך לילה ויום מחללין את השבת ויוצאין לעדות החדש, שנאמר (ויקרא כ''ג, ד'): אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם:
תוספת המילה בְּמוֹעֲדָם בפסוק הפותח את תיאור המועדים בפרשת אמר, הוא המקור בתורה המלמד כי לצורך קביעת המועדים בזמנם, מותר אף לעבור על איסורי דאורייתא, בדרכם של העדים להעיד על מולד הלבנה בבית הדין בירושלים.
כדי להשלים את התמונה ביחס להיתר חילול שבת של עדי קידוש החודש, ניזכר במשנה ובגמרא אשר למדנו בדף הקודם:
שני חדשים מחללין את השבת: על ניסן ועל תשרי, שבהן שלוחין יוצאין לסוריא, ובהן מתקנין את המועדות. וכשהיה בית המקדש קיים - מחללין אף על כולן, מפני תקנת הקרבן.
ההיתר לחלל שבת לאחר חרבן בית המקדש הוא רק עבור עדות קידוש חודש ניסן ותשרי, בהם יש נפקא מינה לגבי מועדות החלים באותם חודשים, אך בחודשים אחרים אין היתר לחלל את השבת.
הגמרא שם מצטטת ברייתא המביאה מקור להיתר חילול שבת, בדומה למקור שהובא במשנתנו, עם תוספת חשובה:
תנו רבנן: מנין שמחללין עליהן את השבת - תלמוד לומר (שם: אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם:
יכול כשם שמחללין עד שיתקדשו כך מחללין עד שיתקיימו - תלמוד לומר אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם - על קריאתם אתה מחלל, ואי אתה מחלל על קיומם.
הברייתא מדייקת מן המילה תִּקְרְאוּ כי ההיתר לחלל שבת הנלמד מהמילה בְּמוֹעֲדָם הוא רק לקריאת החודש ע''י העדים ולא לשלוחים היוצאים לחוץ לארץ לע מנת להודיע בגולה מתי התקדש החודש.
נסכם את ההלכות שלמדנו היום לגבי חילול שבת:
• מותר באופן עקרוני לחלל שבת כדי שהעדים יצליחו להגיע לבית הדין בירושלים ולהעיד על ראייתם.
• ההיתר כולל איסורי דאורייתא לצורך הבאת העדים עצמם, וכן לצורך טלטול כל הצרכים הנלווים.
• ההיתר הוא רק בחודשים שיש נפקא מינה לחגים החלים באותו חודש.
בזמן בית המקדש, הותר לחלל שבת בכל החודשים לצורך מועד הקרבת קרבן ראש חודש.
• אין היתר לחלל שבת לצורך שלוחים היוצאים לחוץ לארץ על מנת להודיע על החודש, אלא רק לצורך העדים עצמם.
 

מהו המסר

כולם מכירים את הכלל המתיר לחלל שבת לצורך פיקוח נפש. וכל הזריז בנושא זה הרי זה משובח.
היום למדנו על נושאים נוספים בהם מותר לחלל שבת, וכן את המקור לכך מן התורה אשר קבעה את סדרי העדיפויות. למדנו כי עדותם של עדים על קידוש החודש חשובה יותר מערך שמירת שבת.
כמו כן, ידוע כי גם הקרבת קורבנות תמידין ומוספין הותרה בשבת, ועוד נושאים נוספים אותם לימדה התורה בעצמה כי ניתן לחלל שבת עבורם.
נושא זה נוגע לשאלה כללית של סדרי עדיפויות בתורה. למרות שקדושתה של השבת ושמירה על מצוותיה אינן מוטלות בספק, הרי שיש מצוות מסוימות, המתירות אף לחלל שבת על מנת לקיימן.
שאלה זו הינה חשובה ומרכזית גם בחיינו היומיומיים. לא תמיד ניתן לקיים את כל "הדברים החשובים" יחדיו. ישנם עקרונות ודברים בסיסיים בחיים, שפעמים אין אפשרות לקיימם יחדיו ויש להחליט מהי העיקרון החשוב יותר, אותו נקיים ולפיו נפעל באותה נקודת זמן.
איסורי תורה מחייבים מקור מן התורה ללמדנו מהו העיקרון המועדף, ועל פי עקרון זה ננהג. בחיים, עלינו להפעיל שכל ישר, ולפעמים גם הבנה רגשית, על מנת להחליט מיהו העיקרון המועדף.
 
 
ולע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]