מצוות בנין בית המקדש
ראש השנה ל ע"א
"לא נצרכא, דאיבני בחמיסר סמוך לשקיעת החמה. אי נמי - דאיבני בליליא".
אומרת המשנה שכיון שחרב המקדש ובטלה הנפת העומר, התקין רבן יוחנן בן זכאי שיום הנפת העומר בט"ז בניסן יהיה כולו אסור באכילת תבואה חדשה.
מהי סיבת התקנה?
מנסה הגמרא להסביר שכמו כל תקנותיו של רבן יוחנן בן זכאי גם תקנה זו היא זכר למקדש והכנה לבניינו. אם נתיר לאכול מהחדש כבר מהבוקר, עלולים יהיו אנשים לכשיבנה המקדש לטעות ולאכול מהחדש מבלי להמתין להנפת העומר כנדרש.
מקשה הגמרא שהרי הדין הוא שאם המקדש בנוי מותר לאכול מהחדש כבר מאמצע היום, ולא חוששים שמא בית הדין התעצל!
עונה הגמרא שכיון שעכשיו עדין אין המקדש בנוי, יש חשש שיבנו אותו רק בלילה הסמוך להנפה, או סמוך לאותו לילה כלומר ביום טוב ראשון של פסח. וכיון שלא היה די זמן לקצור את העומר ולהכינו יש חשש שיניפוהו מאוחר יותר.
מקשה רש"י הכיצד זה יתכן, הרי למדנו במסכת שבועות (דף טו ע"ב) שאין בונים את בית המקדש לא בלילה ולא ביום טוב.
עונה רש"י שהאיסור הוא רק בבנין שבידי אדם, אבל בנין העתיד לבא בידי שמים הוא.
האם פירוש הדברים שבטלה מצוות בנין המקדש, ונותר רק להמתין לירידתו מהשמים?
בודאי שלא, וזאת ממספר סיבות.
הרי בתחילת סוגייתנו הוכיחה הגמרא את החובה לעשות זכר למקדש מדברי ירמיהו: (ל, יז) מִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ נְאֻם ה'... צִיּוֹן הִיא, דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ. דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ כלומר שציון זקוקה לדרישה. וכל דבר שהוא זכר למקדש מעלה את המוּדעוּת לחובת דרישת בנין ציון.
החשוקי חמד כותב בסוגייתנו שגם נערה שלומדת תפירה במחשבה שתוכל לעסוק בעצמה במטוה לבית המקדש, מקיימת בכך מצות דרישת ציון.
הרב מרדכי אליהו היה רגיל להדגיש שלמרות שאנחנו מתפללים שהמקדש יירד מוכן ובכך נחסוך זמן רב של בניה, לא נתבטלה מצוות בנין המקדש. ומשום כך דן אביו של החיד"א בתשובתו האם נצטרך להקריב פסח שני אם יינתן אישור השלטונות לבנות את בית המקדש בית פסח ראשון לשני.
גם בזוהר הקדוש (רעיא מהימנא פרשת בשלח דף נט ע"ב) נזכרה מצוות התורה של בנין המקדש למטה, למרות שגם נזכר בזוהר שהקב"ה בונה את בית המקדש.
ועוד, שרש"י עצמו פירש במסכת סוכה (דף נב ע"א) שמשיח בן דויד ומשיח בן יוסף נקראו חרשים כי הם חרשים כלומר אוּמנים – לבנין בית המקדש. אם כן הם בונים בידם ולא מצפים שהבנין ייבנה כולו בידי שמים.
וכך כתבו חז"ל במקומות רבים, כגון בבראשית רבה: (צז, ח) "משבט יהודה יָצָא שלמה שבנה בית הראשון, זרובבל בנה בית המקדש שני, ומלך המשיח עתיד לבנות בית המקדש".
ועוד, שדברי רש"י נאמרו על תחילת הסוגיה, אבל מסקנת סוגייתנו והסוגיה המקבילה במסכת סוכה (דף מא ע"א), שטעמו של רבן יוחנן בן זכאי הוא שכך הדין מהתורה, ולא משום שחשש שהמקדש ייבנה סמוך ליום הנפת העומר.
ועוד, שגם מתחילת סוגייתנו אין הוכחה מוחלטת שמדובר במקדש היורד מוכן מהשמים. המאירי מסביר שהאפשרות שהמקדש ייבנה בלילה או ביום טוב היא שמא יהיו אנשים שמרוב חיבתם לקודש ולמקדש יבנוהו בחופזה מבלי להמתין כדין.
גם ניתן לבאר שאמנם הגמרא נקטה בלשון של בניה – "דאיבני בחמיסר" "דאיבני בליליא", אבל אין הכוונה בהכרח לבניה ממש, שהרי לצורך מהלך הסוגיה נדרשת רק מציאות כלשון רש"י – "שלא יהא שהות לקצירתו והבהובו באבוב של קלאין וטחינתו והרקדתו והקרבתו עד חצות". ומציאות כזו קיימת גם אם בית המקדש בנוי כבר מזמן אך אין אפשרות מעשית לעבוד בו – עקב הוראת שלטון זרים, או עקב דברים שחוסמים את הדרך. וביום טוב או בלילה רק נפתחה בהפתעה האפשרות לעבודה במקדש.
ועוד, שאמנם ענין בית המקדש שירד מהשמים נזכר במדרשים, אבל הגר"א (אדרת אליהו דברים א, י) פירש: "שהכל מה שכוננו – ידיך, שנראה היה שהיו הם עושים ולא היו עושין כלל". כלומר שרק הכח לבניה יורד מהשמים, כאשר גם אנשים בשר ודם עוסקים בבניה. ומבואר במדרשים שכך אירע גם בבנין המשכן, שלא הצליחו להקימו עד לברכת משה: (תהלים צ, יז) וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ.
ועוד, שבמסכת כתובות (דף ה ע"א) דרש בר קפרא שעל בריאת העולם נאמר: (ישעיהו מח, יג) אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ – ביד אחת בלבד. אבל בנין המקדש חשוב יותר כי נאמר בו: (שמות טו, יז) מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ – בשתי ידים. יד אחת של מעלה, ויד שניה היא של הצדיקים שעוסקים בבנין בית המקדש. את הפסוק מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ הזכיר רש"י בסוכה כמקור לכך שהמקדש ייבנה דוקא בידי ה'. והרי לנו מפורש בפסוק זה עצמו שמעלת בנין המקדש רבה יותר דוקא משום ש"גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ" – דוקא משום שגם בני אדם שותפים לבניין המקדש.
יהי רצון שנזכה לראות עין בעין, וגם לעסוק יד ביד בבנין המקדש במהרה בימינו.
