מה הוא "זיכרון ליום ראשון"?
הרב דב קדרון
ראש השנה כז ע"א
בגמרא נאמר שאת נוסח התפילה בראש השנה: "זה היום תחילת מעשיך, זיכרון ליום ראשון", אנו אומרים על פי שיטת רבי אליעזר שהעולם נברא בתשרי. המהרש"א מסביר (על פי פרקי דרבי אליעזר) שהיום הראשון לבריאת העולם היה בכ"ה באלול, והיום השישי, שבו נברא האדם, היה א' בתשרי, והוא נקרא "תחילת מעשיך", מפני שהאדם הוא תכלית כל הבריאה, וכל זמן שלא נברא האדם הרי זה כאילו עדיין לא נברא שום דבר.
בלקט ביאורי אגדות מובא הסברו של הרב חיים פרידלנדר זצ"ל (שפתי חיים, מועדים ח"א) על פי הרמח"ל, שכאשר העולם נברא היה זה בחסדו של הקב"ה, ומאז כל שנה באותו יום הוא דן את בני האדם ומחדש את הבריאה כולה באופן חדש שעדיין לא היה, ונותן לכל אדם את תפקידו לשנה הבאה. תפקיד זה נקבע על פי מעשיו של האדם בשנה הקודמת, וכל אחד מקבל את הכלים הנצרכים לו למילוי תפקידו החדש באותה שנה.
אולם יש הבדל בין היום שבו נברא העולם בפעם הראשונה, לבין ראש השנה שחוזר כל שנה מחדש, כי בפעם הראשונה שנברא העולם היה זה בחסדו הגמור של הקב"ה, ואילו בכל שנה הוא דן כל אחד על פי מעשיו בשנה הקודמת, וכפי זה נפסק לכל אחד אלו כלים הוא יקבל כדי למלא את תפקידו לשנה הבאה. לכן נוסח התפילה הוא: "זה היום תחילת מעשיך", כלומר: זהו היום שבו בראת לראשונה את האדם, "זיכרון ליום ראשון", היום הזה אינו דומה ממש ליום הראשון, אלא הוא רק זיכרון לו, כי ביום הראשון עדיין לא היה יום דין, שכן לא היו מעשי אדם שקדמו לו, ואילו היום זהו יום הדין על פי מעשינו.
