סקר
איך אתה לומד דף יומי?






 

לעשות / רפי זברגר

ראש השנה ל ע''ב

 

הקדמה

לאחר שלמדנו על תקנת רבן יוחנן בן זכאי בנוגע לתקיעת שופר בראש השנה אשר חל להיות בשבת, המשניות הבאות מספרות על תקנות נוספות של רבן יוחנן בן זכאי. נתמקד במשנה השניה בעמוד ב', העוסקת בקבלת עדים על מולד הלבנה.
לפני שתיקנו את הלוח העברי בימי הגמרא, היה בית הדין בירושלים מקבל עדים אשר ראו את מולד הלבנה בחידושה, כפי שלמדנו בדפי המסכת שלנו. אם העדים הגיעו ביום שלושים לחודש, קבעו שאותו יום הוא ראש חודש, וממילא החודש הקודם הוא חודש חסר, ואם לא קבעו את החודש ביום השלושים, הרי שהחודש הוא מלא וראש חודש חל ביום השלושים ואחד.
כיוון שבכניסת יום שלושים של חודש אלול לא היו יודעים אם יבואו עדים ויעידו על מולד הלבנה באותו יום, ויסתבר כי ביום זה חל ראש השנה, או שמא לא יבואו עדים, וראש השנה יהיה רק למחרת, מספק הנהיגו שישמרו את יום השלושים כאילו הוא קודש מערבו של יום.
בראשונה היו מקבלין עדות החדש כל היום, פעם אחת נשתהו העדים מלבוא, ונתקלקלו הלוים בשיר. התקינו שלא יהו מקבלין אלא עד המנחה.
מספרת המשנה כי מבחינה היסטורית היו מקבלים את העדים להעיד על מולד הלבנה בכל יום השלושים לחודש, ולאחר חקירתם וקבלתם כעדים קבעו את החודש. פעם אחת העדים לא הגיעו עד אחרי קרבן מנחה של בין הערבים, דבר שגרם ל''קלקול'' של הלווים בשיר של יום. שהרי כל יום שרו בעת ניסוך היין על המזבח לאחר קרבן מנחה את השיר של אותו יום, מלבד בימים טובים, בהם שרו שיר מיוחד לאותו מועד. ובאותו יום שהעדים הגיעו מאוחר, שרו את השיר של יום חול, למרות שלאחר מנחה הגיעו עדים וקבעו את אותו יום להיות ראש השנה (בחודש תשרי), ובעצם התגלה כי היו צריכים לשיר את השיר של ראש השנה.
לאחר קלקול זה, התקינו חכמים שבית הדין יקבל את העדים רק עד המנחה של בין הערבים. אם הגיעו עדים לאחר המנחה לא קבלו אותם, וראש החודש נקבע רק ליום המחרת. (ראש חודש כזכור חל רק אם בית הדין קובעים את יום ראש החודש, למרות שיש עדים המעידים על מולד הלבנה).
אם באו עדים מן המנחה ולמעלה - נוהגין אותו היום קודש, ולמחר קודש,
כפי שהקדמנו, ביום השלושים נהגו מתחילת היום קודש מספק, ומוסיפה המשנה ללמד, כי למרות התקנה שאין מקבלים עדים מן המנחה ולמעלה, ובזמן זה ידוע כבר כי יום זה אינו ראש חודש, למרות זאת המשיכו ונהגו עד סוף היום קודש, מחשש זלזול יום זה בשנה הבאה. שהרי אפילו אם בשנה הבאה לא יבואו עדים להעיד על מולד הלבנה (ויחול באותו יום ראש חודש) עלולים להיזכר בשנה שעברה, ולא ינהגו בו קודש מן המנחה ולמעלה.
משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו מקבלין עדות החדש כל היום.
הנה הגענו לתקנת רבן יוחנן בן זכאי אשר לאחר חורבן בית המקדש החזירה את המצב לקדמותו, כמו לפני תקנת חכמים, שמותר להעיד על מולד הלבנה כל יום השלושים. סיבה תקנתו: בטלה הסיבה לתקנת חכמים, שהרי לאחר החורבן אין מקריבים יותר קורבנות, ואין חשש לקלקול בשיר.
 

הנושא

דנה הגמרא בתחילתה על מהות הקלקול.
מה קלקול קלקלו הלוים בשיר?
שואלת הגמרא, מהו בדיוק הקלקול שבעטיו התיקנו חכמים שלא לקבל עדים מן המנחה ולמעלה? שתי תשובות בדבר:
הכא תרגימו: שלא אמרו שירה כל עיקר. רבי זירא אמר: שאמרו שירה של חול עם תמיד של בין הערבים.
חכמי בבל (הכא) אמרו כי הקלקול התבטא בכך שלא אמרו שירה בכלל, ואילו רבי זירא, חכם ארץ ישראלי אמר, כי העובדה ששרו שיר של יום חול בזמן ניסוך היין לאחר המנחה, כאשר התברר בסופו של דבר כי היום הוא ראש חודש – הוא הוא מהווה את הקלקול.
אמר לו רבי זירא לאהבה בריה: פוק תני להו: התקינו שלא יהו מקבלין עדות החדש אלא כדי שיהא שהות ביום להקריב תמידין ומוספין ונסכיהם, ולומר שירה שלא בשיבוש. אי אמרת בשלמא אמור שירה דחול - היינו דאיכא שיבוש, אלא אי אמרת לא אמור כלל - מאי שיבוש איכא?
רבי זירא אמר לבנו הקרוי אהבה, כי ילך וילמד את בני בבל את הברייתא הקובעת כי תקנת חכמים לא לקבל את העדים הייתה רק שלא לקבלם בזמן כזה, שאם היו מקבלים אותם לא היו מספיקים להקריב קרבות תמיד ומוסף עם הנסכים של אותו יום.
הסיק רבי זירא מלשון הברייתא כי הקלקול הוא שיגידו שיר של יום חול במנחה, למרות שבסופו של דבר יתברר שהיום הוא ראש השנה, כי אם הקלקול הוא כדברי חכמי בבל שלא יגידו אף שיר, איזה קלקול יהיה בכך?
כיון דלא אמור כלל אין לך שיבוש גדול מזה.
הגמרא דוחה את ראיית רבי זירא מן הברייתא, ואומרת שאפילו לשיטת חכמי בבל יש קלקול. שהרי גם אם לא אומרים שירה בכלל – זהו מצב של קלקול, ולכן ייתכן להסביר את המשנה גם כסברת חכמי בבל.
 

מהו המסר

דחיית הוכחת רבי זירא מן הברייתא מלמדת אותנו עיקרון מעניין: אי עשייה וחוסר מעש מהווה לפעמים קלקול לא קטן, ואולי אפילו משתווה לקלקול הנובע מעשייה לא נכונה.
עיקרון זה מלמדנו מסר חשוב של עשייה בחיים. לא להיות פסיבי. לא לחכות אולי תבוא הישועה בהמשך. לא להמתין לשינוי מצב שיגרום לנו לעשייה, אלא יש לחפש את הדרך הנכונה לעשייה אקטיבית כל הזמן. לבדוק, לבחון ולהחליט מה וכיצד לעשות ו... לעשות.
 
 
ולע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר