אחריות כוללת / רפי זברגר

תענית ב ע''א-ע''ב

הקדמה

בסייעתא דשמיא מתחילים היום מסכת תענית, המסכת השמינית בסדר מועד. המשנה הראשונה עוסקת בזמני הזכרת גשמים (משיב הרוח ומוריד הגשם) ושאילת גשמים (ותן טל ומטר לברכה):
מאימתי מזכירין גבורות גשמים? רבי אליעזר אומר: מיום טוב הראשון של חג. רבי יהושע אומר: מיום טוב האחרון של חג .
רבי אליעזר סובר כי יש להזכיר גשמים מהיום הראשון של חג סוכות, ורבי יהושע סובר משמיני עצרת שהוא יום טוב אחרון של חג סוכות. המשנה מתארת דו שיח בין שני תנאים אלו על שיטותיהם:
אמר לו רבי יהושע: הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג, למה הוא מזכיר?
רבי יהושע מקשה על רבי אליעזר, הרי גשמים היורדים בחג סוכות אינם אלא סימן קללה כפי שנלמד בהמשך, ומדוע איפה יש להזכירם במשך החג?
אמר לו רבי אליעזר: אף אני לא אמרתי לשאול, אלא להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו.
רבי יהושע מסכים שגשמים בחג הינם סימן קללה, אך הוא עונה לרבי אליעזר כי הוא לא סבר שיש לבקש גשמים (ותן טל ומטר לברכה) אלא רק להזכיר, ולכן אין בעיה להזכיר גם בימי חג סוכות.
אמר לו: אם כן לעולם יהא מזכיר!
משיב לו רבי יהושע, אם לשיטתך, היה אפשר להזכיר גשם במשך כל השנה, ואין אנו עושים זאת. כאן נפסק הדו שיח ביניהם, כאשר שאלתו של רבי יהושע נשארת פתוחה, ותקבל מענה בגמרא.
אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים.
המשנה ממשיכה בדין שאלת גשמים, ופוסקת כי נאמרת ''סמוך לגשמים'', מושג שיבואר בגמרא.
רבי יהודה אומר: העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג - האחרון מזכיר, הראשון אינו מזכיר. ביום טוב ראשון של פסח - הראשון מזכיר, האחרון אינו מזכיר.
רבי יהודה מרחיב ומגדיר את שיטת רבי יהושע לעיל. מתי בדיוק מזכירים את הגשמים ביום טוב אחרון של סוכות, ומוסיף באותו הקשר גם מתי בדיוק מפסיקים להזכיר גשמים בפסח: בסוכות – החזן מזכיר במוסף, לאחר שהגבאי הכריז על כך לפני שמונה עשרה, וכך גם הציבור מזכירים בתפילה זו. אך לא מזכירים בשחרית וגם לא בערבית של ערב שמיני עצרת, כיוון שאז לא כולם מגיעים לבית הכנסת (יש שיטות נוספות להסבר קטע זה).
בפסח מפסיקים להזכיר גשמים ביום טוב ראשון, גם כן בתפילת מוסף של חג, מאותם טעמים של ההזכרה בשמיני עצרת.
 

הנושא

וליתני מאימתי מזכירין על הגשמים, מאי גבורות גשמים?
שואלת הגמרא: מדוע אמרו ''גבורות גשמים'' ולא הסתפקו ושאלו מתי מזכירים גשמים? מה משמעות הגבורה?
אמר רבי יוחנן: מפני שיורדין בגבורה, שנאמר (איוב ט', י'): עֹשֶׂה גְדֹלוֹת עַד אֵין חֵקֶר וְנִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר, וכתיב (שם ה', י'): הַנֹּתֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ וְשֹׁלֵחַ מַיִם עַל פְּנֵי חוּצוֹת:
הפסוקים אלו מלמדים כי הגשם הינו דבר גדול ''עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר'', תיאור ל''מעשי גבורה''.
אמר רבי יוחנן: שלשה מפתחות בידו של הקדוש ברוך הוא שלא נמסרו ביד שליח, ואלו הן: מפתח של גשמים, מפתח של חיה, ומפתח של תחיית המתים.
הקדוש ברוך הוא בכבודו ועצמו מחזיק שלשה ''מפתחות'' ולא מסרם לשליח: גשמים, לידה ותחיית המתים.
מפתח של גשמים – דכתיב (דברים כ''ח, י''ב): יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה.
מלמדנו הפסוק בפרשת כי תבוא כי ה' בכבודו ובעצמו פותח את מפתח המטר, ולא על ידי שליח.
מפתח של חיה מנין - דכתיב (בראשית ל', כ''ח): וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ: 
ה' בכבודו ובעצמו פותח את מפתח הלידה כמו שראינו אצל רחל אמנו.
מפתח של תחיית המתים מנין - דכתיב (יחזקאל ל''ז, י''ג): וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי.
ה' בכבודו ובעצמו יפתח במהרה בימינו את מפתח תחיית המתים, על ידי פתיחת קברי המתים והעלותם לחיים.
במערבא אמרי: אף מפתח של פרנסה, דכתיב (תהילים קמ''ה, ט''ז): פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן:
בארץ ישראל הוסיפו כי גם מפתח פרנסה בידו של פרנסה כי שמשמע מהפסוק באשרי – ה' בכבודו ובעצמו פותח את ידיו ומשביע אותנו .
ורבי יוחנן מאי טעמא לא קא חשיב להא? אמר לך: גשמים היינו פרנסה.
רבי יוחנן מסכים עם בני ארץ ישראל, כי גם מפתח הפרנסה לא נמסר לשליח אלא נשאר בידיו של הבורא, אלא לדעתו מפתח גשמים הינו בעצם מפתח הפרנסה, ומפתח הפרנסה כבר הוזכר בדבריו.
התוספות מקשים על מימרא זו של רבי יוחנן, שהרי מצאנו שמפתח הגשמים נמסר לאליהו (סנהדרין קי''ג) וכן מפתח של תחיית המתים נמסר לאליהו ואלישע, ומדוע אמר רבי יוחנן שהם לא נמסרו לשליח? ומתרץ התוספות:
ויש לומר: דהא דקאמר שלא נמסרו לשליח אינו רצונו לומר שלא נמסרו מעולם, דהא של תחיית המתים ושל גשמים נמסרו, אלא לא נמסרו לשליח להיות לעולם ממונה עליהם.
מפתחות אלו נמסרו לזמן מוגבל, אך לא נמסרה להם ''אחריות תמידית'', זו נשארה בידי הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו (ישנן תשובות נוספות לשאלת התוספות).
 

מהו המסר

אדם שיש לו אחריות כבידה על כתפיו יכול למנות לעצמו שליחים על מנת לקיימה, אך תמיד תמיד האחריות הכוללת תישאר אצלו. בדומה לשלושת מפתחות, שמידי פעם נמסרו לאחרים, אך הממונה התמידי שלהם הוא הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו.  
 
 
ולע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]