סקר
איך אתה לומד דף יומי?






 

יהי רצון שיהיו צאצאי מעיך כמותך / רפי זברגר

תענית ה ע''א-ע''ב

 

הקדמה

משנה בדף שלנו הוזכרה כבר בדף הקודם, נצטטה שוב במלואה (שם לא צוטטה כל המשנה).
עד מתי שואלין את הגשמים? רבי יהודה אומר: עד שיעבור הפסח, רבי מאיר אומר: עד שיצא ניסן, שנאמר (יואל ב', כ''ג): וּבְנֵי צִיּוֹן גִּילוּ וְשִׂמְחוּ בַּה' אֱלֹהֵיכֶם כִּי נָתַן לָכֶם אֶת הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן.
רבי יהודה סובר כי שואלין (ומזכירים) על הגשמים עד סוף חג הפסח, ואילו רבי מאיר פוסק שעד סוף חודש ניסן.
נזכיר כי הגמרא לעיל שאלה על סתירה בדעת רבי יהודה, במשנה הראשונה למדנו כי הוא סובר שמזכירים גשמים עד יום טוב ראשון של החג, ואמנם עולא תרץ בגמרא שם כי ישנה מחלוקת תנאים מהי דעתו של רבי יהודה.
 

הנושא

אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק: יורה בניסן? יורה במרחשון הוא! דתניא יורה במרחשון ומלקוש בניסן!
שואל רב נחמן את רבי יצחק כיצד סובר רבי מאיר במשנה כי זמן היורה שהוא גשם ראשון ( גֶּשֶׁם מוֹרֶה – מורה מלשון יורה) הוא בחודש ניסן והרי למדנו בברייתא כי יורה (גשם ראשון) הוא בחודש מרחשון?
אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: בימי יואל בן פתואל נתקיים מקרא זה, דכתיב ביה (יואל א', ד'): יֶתֶר הַגָּזָם אָכַל הָאַרְבֶּה וְיֶתֶר הָאַרְבֶּה אָכַל הַיָּלֶק וְיֶתֶר הַיֶּלֶק אָכַל הֶחָסִיל.
רבי יצחק שהיה אמורא ארץ ישראלי ענה לרב נחמן בשם רבי יוחנן רבו, כי אמנם יורה הוא בחודש מרחשון, אך הייתה תקופה היסטורית בה היורה היה בחודש ניסן. זו תקופה של הנביא יואל אשר ניבא על שנות רעב קשות המתוארות בפסוק הנ''ל. אמנם היו שבע שנות רעב שבסופן היתה בצורת ולא ירדו גשמים, כמתואר מיד:
אותה שנה יצא אדר ולא ירדו גשמים, ירדה להם רביעה ראשונה באחד בניסן. אמר להם נביא לישראל: צאו וזרעו. אמרו לו: מי שיש לו קב חטים או קבים שעורין יאכלנו ויחיה, או יזרענו וימות? - אמר להם: אף על פי כן, צאו וזרעו.
באותה שנה לא ירדו גשמים עד חודש ניסן. בראש חודש ניסן ירדה ''רביעה ראשונה'' שהיא היורה (ועל אותה שנה התייחס רבי מאיר במשנה וציטט את הפסוק ''גשם מורה'' שהוא בחודש ניסן) והנביא ביקש מהעם לזרוע באדמה. האנשים התלבטו מה לעשות, האם לאכול את שארית הזרעים שיש להם, או לזרוע כבקשת הנביא, ואז יישארו ללא אוכל כלל. השיב להם הנביא למרות החשש כדאי לזרוע. העם שמע לעצת הנביא ואמנם זרע מבלי שהיה לו אוכל אחר.
נעשה להם נס ונתגלה להם מה שבכתלין ומה שבחורי נמלים. יצאו וזרעו שני ושלישי ורביעי, וירדה להם רביעה שניה בחמשה בניסן, הקריבו עומר בששה עשר בניסן, נמצאת תבואה הגדילה בששה חדשים גדילה באחד עשר יום, נמצא עומר הקרב מתבואה של ששה חדשים קרב מתבואה של אחד עשר יום.
מספרת הגמרא כי נעשה להם נס לישראל ומצאו תבואה שהחביאו עכברים בין כתלי הקירות. כך שאכלו תבואה זו, וכאמור, זרעו את החיטים והשעורים שנשארו להם לפני כן. הם זרעו בימים שני, שלישי ורביעי בניסן. ואז ירד הגשם פעם שניה בה' בניסן (רביעה שניה), שהביאו לגידול מהיר וזריז של התבואה, עד כדי שהצליחו אפילו להקריב את קרבן העומר מתבואה אשר גדלה במשך אחד עשר יום (ה' בניסן עד ט''ז בניסן יום הקרבת העומר), תבואה אשר בשנה רגילה גדלה במשך ששה חודשים גדלה במהירות שיא של אחד עשר יום!
ועל אותו הדור הוא אומר (תהילים קכ''ו, ה'-ו'): הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ: הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו.
הפסוק הידוע מתהילים ''הזורעים בדמעה ברינה יקצורו'' נאמר על אותה תקופה, שאמנם הזריעה הייתה בדמע, כיוון שלא היה להם מה לאכול, אך קצרו בשמחה וברינה, כאמור.
לאחר מכן מביאה הגמרא עוד חמשה מקרים בהם ענה רבי יצחק לשאלת רב נחמן והביא מדבריו של רבי יוחנן רבו.
בשלהי הדף מסופר על אופן פרידתם של רב נחמן ורבי יצחק, לקראת חזרתו של רבי יצחק לארץ ישראל:
כי הוו מיפטרי מהדדי אמר ליה: ליברכן מר! –
לאחר שרב נחמן שמע דברי תורה רבים מרבי יצחק בשם רבי יוחנן, ביקש ממנו ברכה לקראת שעת הפרידה:
אמר ליה: אמשול לך משל, למה הדבר דומה - לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועיף וצמא, ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצלו נאה, ואמת המים עוברת תחתיו. אכל מפירותיו, ושתה ממימיו, וישב בצילו.
וכשביקש לילך, אמר: אילן אילן, במה אברכך? אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקין - הרי פירותיך מתוקין, שיהא צילך נאה - הרי צילך נאה, שתהא אמת המים עוברת תחתיך - הרי אמת המים עוברת תחתיך. אלא: יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך.

ענה לו רבי יצחק: בקשה שאתה מבקש דומה לאדם אשר הלך במדבר כשהוא עייף, רעב וצמא. ומצא אילן שסיפק לו בדיוק את כל צרכיו: צילו נאה (מקום לנוח), פירותיו מתוקין (משביעו) ואף אמת מים עברה תחתיו (מרווה צימאונו). במקרה זה לכאורה אין מה לברך את העץ שהרי ''יש לו כל''. אלא ניתן לברכו שכל הנטיעות שנוטעים ממנו יגדלו ויהיו כמוהו.
אף אתה, במה אברכך? אם בתורה - הרי תורה, אם בעושר - הרי עושר, אם בבנים - הרי בנים. אלא: יהי רצון שיהיו צאצאי מעיך כמותך.
סיים רבי יצחק את ברכתו היפה לרב נחמן ואמר לו כי גם לו (לרב נחמן) יש כל: הוא עשיר (משול לצל אילן), תלמיד חכם ובעל מעשים טובים (משול לעץ בעל פירות טובים) וגם בנים יש לו (משול למים נובעים). לא נותר לי לברכך אלא שכל הצאצאים שלך יהיו כמותך בכל המעלות שיש לך.
 

מהו המסר

• אנשי דורו של הנביא יואל שמעו לעצתו וזרעו בקרקע למרות שבכך השתמשו בשארית האוכל שלהם. אנו לומדים מכאן כי יש לראות את הנולד, לזרוע, לחרוש ולעמול למען עתיד טוב יותר, גם אם יגרום לחוסר גדול בהווה.
• יהי רצון שנזכה לברך את כל אהובינו בברכה היפה שברך רבי יצחק את רב נחמן: שיהיו כל צאצאיהם יפים כמותם. 
 
 
ולע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר