הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
תענית יא ע"א
תלמוד בבלי תענית יא, א:
"אמר שמואל: כל היושב בתענית נקרא חוטא. סבר כי האי תנא, דתניא: רבי אלעזר הקפר ברבי אומר: מה תלמוד לומר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש, וכי באיזה נפש חטא זה? אלא שציער עצמו מן היין, והלא דברים קל וחומר: ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר ודבר - על אחת כמה וכמה. רבי אלעזר אומר: נקרא קדוש, שנאמר קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו. ומה זה שלא ציער עצמו אלא מדבר אחד נקרא קדוש, המצער עצמו מכל דבר - על אחת כמה וכמה".
סוגיה זאת של הבבלי דנה ביחס אל המסגף את עצמו. מקור ההתייחסות הוא היחס את הנזיר. בתלמוד הבבלי אנו מוצאים שתי דעות ביחס לנזיר. לדעה אחת נקרא חוטא ולדעה שנייה נקרא קדוש.
לדעת התלמוד הירושלמי שמדגיש מאוד את חשיבות עולם החומר אין דעה שנקרא קדוש.
תלמוד ירושלמי נדרים א, א:
"ר"ש אומר חוטאים היו שהיו נודרים בנזיר שנא' [במדבר ו יא] וכפר עליו מאשר חטא על הנפש. חט זה על נפשו שמנע עצמו מן היין".
ועוד הארה חשובה. בתלמוד הבבלי הדעה שאומרת שנזיר הוא קדוש מופיעה בשם רבי אלעזר. רבי אלעזר הוא זה שבירושלמי (סוף קידושין) מעצים את עולם החומר:
עתיד אדם ליתן את הדין על כל מה שראו עיניו ולא אכל.
