פול גז בניוטרל / רפי זברגר

תענית יב ע''א

הקדמה

ממשיכים בדינים שונים של תענית, נתמקד בדין המגדיר מתי מוטל על האדם לקבל על עצמו את התענית. 
 

הנושא

אמר שמואל: כל תענית שלא קיבל עליו מבעוד יום - לאו שמיה תענית.
שמואל מחדש ופוסק שאדם המתענה חייב לקבל עליו את התענית יום לפני התענית, אחרת אין משמעות לתעניתו.
ואי יתיב מאי? אמר רבה בר שילא: דמי למפוחא דמליא זיקא
שואלת הגמרא: ובכל אופן אם לא קיבל עליו אדם תענית יום לפני כן והתענה מה משמעות התענית?
רבה בר שילא בתשובתו ממשיל זאת לניפוח זכוכית באוויר על ידי הנפחים, שאין לזה שום משמעות. כך אומר רבה, גם המתענה ללא קבלה מוקדמת של התענית כביכול "ניפח עצמו באוויר" לחינם, ללא שום משמעות. אין לתענית ללא קבלה מראש שום משמעות וכאילו שלא התענה כלל וכלל.
אימת מקביל ליה? רב אמר: במנחה, ושמואל אמר: בתפלת המנחה.
לשאלת הגמרא מתי יש לקבל את התענית יום לפני יש מחלוקת בין רב לשמואל. לפי רב יש לקבל על עצמו בזמן מנחה (יש מחלוקת אם בזמן מנחה קטנה בתשע שעות ומחצה של היום, או מנחה גדולה, חצי שעה לאחר חצות היום) ללא שום תלות לתפילת מנחה , ולפי שמואל חייבים לקבל תענית דווקא בשעת תפילת המנחה, בעת אמירת התחנון שבסופה.
אמר רב יוסף: כוותיה דשמואל מסתברא, דכתיב במגילת תענית: להן כל איניש דייתי עלוהי מקדמת דנא ייסר. מאי לאו ייסר עצמו בצלו?
רב יוסף מוכיח ממגילת תענית כשיטתו של שמואל. נכתב שם שאדם אשר קיבל על עצמו מספר תעניות ברצף, כמו למשל עשר תעניות של ב-ה-ב, ואחד הימים עלה על יום טוב הכתוב במגילת תענית, אשר ביום זה אסור להתענות.
בכל אופן נפסק שם כי קבלה מוקדמת זו עוקרת את דין יום טוב, וחובה עליו להתענות גם באותו יום טוב.
מסיק רב יוסף מן המילה ''ייסר'' במגילת תענית כי המתענה קיבל על עצמו שוב יום לפני התענית בעת תפילת מנחה שלפניה להתענות למחרת, אז, ורק אז תפקיע תענית זו את דיני יום טוב של מגילת תענית.
לא, ייאסר עצמו.
דוחה הגמרא את הוכחת רב חייא על פי גרסה אחרת במגילת תענית, הגורסת כי כתוב ''יאסר'' ולא ''ייסר''.
פליגי בה רבי חייא ורבי שמעון ברבי: חד אמר: ייסר, וחד אמר: יאסר.
מסיימת הגמרא את הדיון ומציינת כי אמנם יש מחלוקת אמוראים כיצד לגרוס את המילה במגילת תענית האם ''ייסר'' כמו שגרסנו, או ''יאסר''. ומסבירה הגמרא:
מאן דאמר ייסר - כדאמרינן,
לגרסה כמו גמרתנו, ההסבר יהיה כמו שהסברנו לעיל, שהאדם קיבל על עצמו תענית פעם נוספת בתפילת מנחה שלפני.
למאן דאמר יאסר מאי היא? דתניא במגילת תענית: כל איניש דייתי עלוהי מקדמת דנא יאסר. כיצד? יחיד שקיבל עליו שני וחמישי (ושני) של כל השנה כולה, ואירעו בם ימים טובים הכתובין במגילת תענית, אם נדרו קודם לגזרתנו - יבטיל נדרו את גזרתנו. ואם גזרתנו קודמת לנדרו - תבטל גזרתנו את נדרו.
לפי גרסת המילה ''יאסר'' משמעות הדברים היא שכל קבלה של תענית אחת או יותר, לא משנה באיזה אופן קבל את התענית, וגם אם לא בתפילת מנחה שלפני התעניות – קבלה זו מחייבת את האדם כמו נדר, וחייב להתענות בכל התעניות אפילו אם ימים אלו נופלים על ימים טובים של מגילת תענית. קבלת התענית "אוסרת" עליו לאכול בכל מקרה.
 

מהו המסר

למדנו את העיקרון של שמואל, אשר מחייב לקבל תענית בתפילת המנחה שלפניה, ואמנם כך נפסק להלכה.
יש לציין כי דין זה הוא לכתחילה, אך בדיעבד אם לא קיבל בעת תפילת מנחה, יכול לקבל בכל זמן עד שקיעת החמה של יום לפני התענית (משנה ברורה תקס''ב, ט''ז).
למדנו שאם לא קיבל את התענית יום לפני – הרי התענית כמו "אוויר דחוס", שאין לו שום משמעות מעשית של תענית.
קביעה זו הינה ''חזקה'' ומלמדת אותנו לשים לב לדברים שאנו עושים. לפעמים יש עשייה, ואף עשייה לא מועטה, ובכל אופן אין לה שום משמעות מעשית, כמו שאומרים היום ''פול גז בניוטרל'' – לחיצה על גז המכונית, אם לא מכניסים קודם להילוך, הרי שהמכונית תעמוד במקומה ולא תיסע כלל וכלל.
כדי לא להגיע למצבים כאלו (פול גז בניוטרל) רצוי מאוד לתכנן ולכלכל את צעדנו. להגדיר את מטרת העשייה, להבין אלו מהלכים יש לבצע כדי ליישם את המטרה, ובהתאם לכך לפעול באופן מעשי. 
 
 
ולע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]