מה מקור הרחמים בעולם?
הרב דב קדרון
תענית טז ע"א
כאשר אנשי נינוה חזרו בתשובה, נאמר (יונה ג, ח): "וְיִתְכַּסּוּ שַׂקִּים הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה", ואומרת על כך הגמרא שהם קשרו את הבהמות בנפרד מהוולדות, ואמרו: "רבונו של עולם! אם אין אתה מרחם עלינו - אין אנו מרחמים על אלו".
הקשה הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל (מובא בלקט ביאורי אגדות) איך אפשר לומר דבר כזה! וביאר שלכן מפרש רש"י שמדובר בעניין חיובי ולא שלילי, שלא הייתה כוונתם שלא לרחם על הבהמות, אלא אמרו לקב"ה: כשם שאתה אומר לרחם על אלו, כמו שכתוב (תהלים קמה, ט): "וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו", כן תרחם עלינו.
אולם הוא עצמו הציע שכוונתם הייתה לומר שכל הרחמים שיש בעולם – מקורם הוא ברחמי ה' על בריותיו. גם הרחמים שנראים כמו אינסטינקטים טבעיים, כמו רחמי האב על הבן, מקורם הוא ברחמי הקב"ה על עולמו, ובמקום שאין בו שכינה ותורה אין רחמים בכלל, כמו שנזכר בפרשת העריות (ויקרא יח, כא): "וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ", כי במקום שיש גילוי עריות, דהיינו שאין בו תורה ולא השראת שכינה, אין שם אפילו אהבה טבעית בין אב לבנו. במצב של הפקרות הכל אפשרי.
על פי זה מה שאמרו אנשי נינוה: "אם אין אתה מרחם עלינו אין אנו מרחמים על אלו" – אין זו חוצפה, אלא זוהי המציאות. אם הקב"ה יסיר את רחמנותו מעלינו הסוף יהיה שאנו לא נוכל לרחם אפילו על בנינו, מפני שבלי ההשגחה והרחמנות של הקב"ה אי אפשר לנו ללמוד מדרכיו שנהיה גם אנחנו בעלי רחמים, ורק אם הוא ירחם עלינו נוכל גם אנחנו לרחם על בנינו ועל בעלי חיים אחרים.
