קורטוב של גאווה / רפי זברגר

תענית יט ע''א

הקדמה

נמשיך ללמוד את המשנה בתחילת פרק שלישי. הפעם נתמקד בסיפור חוני המעגל הידוע. 

הנושא

על כל צרה שלא תבוא על הצבור מתריעין עליהן, חוץ מרוב גשמים.
למדנו כי מתריעין על צרות שונות שפורטו לעיל ועוד צרות אחרות. אך המשנה קובעת כי יש מצב שלא מתריעין ולא צועקים עליו, כאשר יש יותר מידי גשם. ומספרת המשנה את הסיפור של חוני המעגל הקשור להלכה זו.
מעשה שאמרו לו לחוני המעגל: התפלל שירדו גשמים! אמר להם: צאו והכניסו תנורי פסחים בשביל שלא ימוקו. התפלל ולא ירדו גשמים. מה עשה? עג עוגה ועמד בתוכה, ואמר לפניו: רבונו של עולם! בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך, נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך. התחילו גשמים מנטפין,
באותה שנה לא ירדו גשמים בעיתם ובאו אנשים לחוני המעגל אשר היה ידוע ב''קשר המיוחד שלו עם הקדוש ברוך הוא'' וביקשו שיתפלל לירידת גשמים. חוני המעגל היה בטוח שתפילותיו תענינה ועוד לפני שהחל בתפילה אמר לאנשים להתכונן לגשם ולהכניס את כל התנורים שהיו עשויים מחרס לתוך הבית שלא יינזקו בגשם. לאחר מכן התפלל פעם ראשונה ולא נענה. עקב כך נשבע חוני בתוך "עוגה" שעשה בחול, שלא יצא מן העוגה עד שהקדוש ברוך לא ייענה לתפילתו, ואמנם החל הגשם לטפטף. על שם אותה עוגה כונה חוני בתואר ''חוני המעגל''.
אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי בורות שיחין ומערות. התחילו לירד בזעף,
חוני פנה שוב לקדוש ברוך הוא ו''התלונן'' על כי ביקש גשם רציני שימלא את הבורות השיחים והמערות (כפי שלמדנו לעיל כי זה הגשם בעוצמה החזקה), ואמנם, לאחר תפילתו ירדו גשמי חזקים מאוד (גשמי זעף).
אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון ברכה ונדבה. ירדו כתקנן, עד שיצאו ישראל מירושלים להר הבית מפני הגשמים.
שוב בא חוני בתביעה כלפי שמיא ואמר כי הוא מבקש גשמי ברכה ולא גשמי זעף, ואכן עוצמת הגשמים ירדה.
סך כמות הגשמים שירדה הייתה גדולה מאוד, עד שהיו שיטפונות בעיר ירושלים התחתית, ותושביה נאלצו לעלות להר הבית, מקום גבוה אשר שם לא הגיעו השיטפונות.
באו ואמרו לו: כשם שהתפללת עליהם שירדו, כך התפלל שילכו להן! - אמר להם: צאו וראו אם נמחית אבן הטועין.
עקב ריבוי הגשמים, חזרו אנשים וביקשו מחוני כי הפעם יבקש בתפילתו מן הקדוש ברוך הוא על עצירת הגשמים.
הוא ענה להם שיבדקו האם מפלס מי הגשמים הגיע לגובה ''אבן הטוען'' (מקום בו הכריזו על אבדות שנמצאו באזור, ואנשים שאיבדו באו לשם כדי למוצאם). מקום זה היה גבוה, וככל הנראה חוני המעגל רצה ''להדוף'' את הבקשה לעצירת גשמים, כפי שפסקה המשנה לעיל.
שלח לו שמעון בן שטח: אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי, אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך, כבן שהוא מתחטא על אביו ועושה לו רצונו, ועליך הכתוב אומר (משלי כ''ג, כ''ה): יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ:
אחרי כל הסיפור המעניין והמרתק הזה, אמר שמעון בן שטח לחוני המעגל כי הוא בעצם לא נהג כשורה. לא באים בקובלנה כלפי שמים. לא עושים ''סחר מכר'' עם הקדוש ברוך הוא, כפי שנהג חוני בסיפור המעשה. על מעשה מעין זה, המזלזל בכבוד שמים מגיע לאדם שינדו אותו, אך הוסיף שמעון בן שטח שכנראה הוא ''זוכה'' ליחס מיוחד משמים למרות התנהגות לא ראויה זו, בדיוק כמו שבן אשר בא ב''דרישות חזקות'' לאביו, ולמרות האופן הלא ראוי של הבקשה, האבא נענה להפצרות בנו ואפילו בשמחה, כמתואר יפה בפסוק במשלי – האבא והאמא שמחים בילדיהם. 
 

מהו המסר

• מסבירים מפרשים כי תפילתו הראשונה של חוני לא נענתה עד אשר ''נאלץ'' להישבע בתוך העוגה שהוא עשה, כיוון שהיא באה מתוך יוהרה מסוימת. האמירה שלו לאנשים כי יכניסו את התנורים לביתם נבעה מתוך תחושה שהוא אמנם יצליח במשימתו והתפילה תיענה על ידי הקדוש ברוך הוא. על אותה יוהרה ''נענש'' ותפילתו זו לא נענתה.
נלמד מכך, להיזהר במידת הגאווה. גם אדם ראוי וטוב, העושה מעשים טובים ונכונים, ראוי להישמר אפילו מקורטוב של גאווה. לעשות דברים – בוודאי. להתגאות בהם, אפילו ברמז – לא.
• אהבת אב ואם לילדיהם היא מעל לכול. גם אם אינו מתנהג ממש כפי שהיו רוצים. אפילו אם הוא מתחצף כלפיהם, הרי שהם מחזירים לו אהבה. כמובן, יש להוכיח על מעשה לא ראוי. יש ללמדם כיצד לנהוג ומה לא לעשות. אך לאחר כל התוכחות, מעל לכול ישנה אהבה פנימית ושורשית הפורצת גבולות, הגורמת לקבל את הילד, לאהוב אותו ולרצות בטובתו בכל מצב. אלו ''תחושות טבעיות'', שאם משום מה אינן בנמצא, רצוי לשוב אליהן ולהידבק בהם. 
 
 
ולע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]