מה בין ברייתא לתוספתא?
הרב דב קדרון
תענית כא ע"א
בגמרא מוכח שכל עניין שנידון בברייתות שחוברו על ידי רבי חייא ורבי אושעיא – יש לו מקור גם בששה סדרי המשנה. מרן הרב קוק זצ"ל (מובא בלקט ביאורי אגדות) ביאר את דקדוק לשון הרמב"ם בהקדמתו ליד החזקה בקשר לתלמידי רבי יהודה הנשיא שחיברו ספרים המבארים את המשנה:
רב חיבר ספרא וספרי לבאר ולהודיע עיקרי המשנה. ור' חייא חיבר התוספתא לבאר עניני המשנה. וכן ר' הושעיא ובר קפרא חיברו ברייתות לבאר דברי המשנה.
יש כאן שלושה עניינים: "עיקרי המשנה", "ענייני המשנה" ו"דברי המשנה". ה"עיקרים" הם השורשים של דברי המשנה המצויים בתורה עצמה, המבוארים במדרשי ההלכה: ספרא וספרי, וכוונת רב בחיבורם הייתה גם לבאר את ההלכות המצויות במשנה על ידי הבנת מקור הדברים בתורה, וגם להודיע שההלכות שבמשנה נמצאות במקורן בתורה עצמה.
לאחר מכן יש צורך לבאר את העניינים באופן כללי, בהרחבת הדברים שהמשנה קיצרה בהם, וזהו עניינה של התוספתא של רבי חייא, שמוסיפה על המשנה ביאור של העניין. בנוסף לכך הברייתות של רבי הושעיא ובר קפרא מוסיפות ביאור על מה שנאמר בתוספתא.
וזהו ההבדל בין התוספתא לברייתא: כי התוספתא מבארת את הענין באופן כללי בתוספת ביאור, והברייתא מתמקדת בדברים הכלולים בלשון הקצרה של המשנה ומבהירה אותם ע"י הארות חיצוניות העוזרות להבנה של לשון המשנה.
