עם כל הלב והנשמה / רפי זברגר

תענית כד ע''א-ע''ב

הקדמה

הדפים שאנו לומדים בימים אלו מלאים במעשי ניסים של חכמים. חלקם הביאו לגשם, וחלקם לניסים אחרים.
נמקד במאמר זה בחלק מתיאור זכויות מעשי חכמים אשר הביאו להם את היכולת לגרום לניסים.  
 

הנושא

• רבי גזר תענית ולא הגיע הגשם. ירד אילפא לפני התיבה ובשעה שאמר משיב הרוח הגיעו רוחות, ובשעה שאמר מוריד הגשם ירדו גשמים, שאל רבי את אילפא מהם מעשיו?
דיירנא בקוסטא דחיקא דלית ביה חמרא לקידושא ואבדלתא, טרחנא ואתינא חמרא לקידושא ואבדלתא ומפיקנא להו ידי חובתייהו.
אילפא גר במקום מאוד עני עד כדי שלא היה יין לקידוש והבדלה. אילפא טרח והביא לשם יין והוציא את כולם ידי מצוות קידוש והבדלה.
• רב נקלע למקום וגזר שם תענית שירדו גשמים (מעניין כי ''רב אורח'' גוזר תענית..) אך הגשם לא הגיע.
שליח הציבור אשר ירד לפני התיבה, נענתה תפילתו בדומה לאילפא בסיפור הקודם: נשבה רוח כשאמר משיב הרוח וירד גשם בשעה שאמר מוריד הגשם. כאן לא מוזכר שם שליח הציבור, אך בכל אופן שאלוהו למעשיו והוא ענה:
מיקרי דרדקי אנא ומקרינא לבני עניי כבני עתירי, וכל דלא אפשר ליה לא שקלינא מיניה מידי. ואית לי פירא דכוורי, וכל מאן דפשע - משחדינא ליה מינייהו, ומסדרינן ליה, ומפייסינן ליה, עד דאתי וקרי.
הוא היה מלמד תינוקות והיה מתייחס לבני עניים באותו כבוד כמו לבני עשירים. אם להורי העניים לא היה כסף לשלם – היה מוותר על התשלום. וכן היה מעודד את תלמידיו בכל מיני אמצעים כדי ללמוד.
• כמה סיפורים של חכמים שהתפללו והתענו ולא ירד גשם, אך כאשר נפלה רוחם או הצטערו צער רב מכל מיני סיבות, ירד הגשם.
 

מהו המסר

נסכם את הזכויות המסופרות בגמרא אשר הביאו להיענות הקדוש ברוך לתפילתם:
• השתדלות להבאת יין לצורך קידוש והבדלה, במקום של עוני גדול ומחסור ביין
• מחנך מסור מאוד: מתייחס בכובד לכל תלמידיו ללא הבדל מעמדות. מוותר על משכורת מהורי תלמידי קשיי יום. ולא ''מוותר'' על אף תלמיד, גם אם על פניו סיכויי הצלחתו קטנים מאוד.
• צער גדול.
לכאורה "דברים לא בומבסטיים''. מדוע דווקא מעשים מעין אלו מזכים את האדם ליכולות גדולות, ולקשר בלתי אמצעי לקדוש ברוך הוא? מה כל כך מיוחד במעשים אלו?
הבאת היין במקום מחסור מלמדת על כמה תכונות:
 שימת לב לדברים, גם הפחות חשובים. במקום של עוני, מי חושב בכלל על קידוש והבדלה? כולם עסוקים במציאת פת לרעבון תמידי וגדול מידי שעה בשעה. הקידוש בו מקבלים את השבת והבדלה המוציאה את השבת, מהווה מסגרת רוחנית חשובה מעין כמוה לכל יהודי ויהודי. הוא מחכה ומצפה לבואה, טורח ומכין לכבודה עד כמה שידו משגת, והנה מגיע הרגע ואין יכולת לכבד את השבת ולקדשה. אילפא שם ליבו לכך ולא נתעלמה ממנו עובדה זו.
 לטרוח ולא להתייאש. כיצד במקום של עוני וחוסר משווע, ניתן לחשוב על ''מותרות'' כמו יין לקידוש ולהבדלה. אילפא אינו חוסך מאמצים, מנסה בכל כוחו למצוא את היין בכל מקום שהוא, עומל ומשקיע לכך רבות, ואינו מרים ידים ואומר כי אין סיכוי למצוא את היין.
 חושב על כולם. אין הוא טורח במציאת יין רק עבורו ועבור משפחתו, אלא משתף את כל בני המקום בעשיית הקידוש והבדלה, על מנת שכולם ייהנו, יברכו וישמחו עם בוא השבת ובצאתה.
השקעתו של אותו שליח ציבור בחינוך תלמידיו מלמדנו על תכונות חשובות אחרות:
 ראשית לכל, אנו לא יודעים מיהו ומה שמו – כל מעשהו בצניעות ובענווה, ללא פרסום וללא יחצנות מיותרת.
 תלמידים, כמו גם בני אדם אחרים הינם רגישים מאוד ליחס האחרים כלפיהם. רגישותם של בני עניים גדולה עוד יותר, והם פגיעים לכל יחס שאינו הולם. והנה המחנך שלהם, לא רק שאינו פוגע בהם ומעליבם, אלא אף מתייחס אליהם כמו כל תלמיד מן ''המעמד היותר גבוה''. זו רגישות גבוהה הראויה לציון.
 מחנך מראה דוגמא גם ביחסו אל הכסף. אמנם הוא ראוי לקבל תגמול ושכר על עבודתו זו, אך אם ההורים אינם מסוגלים לשלם, הרי הוא בסבר פנים יפות מוותר להם, דבר הגורם להם להקלה משמעותית בחייהם.
 מחנך טוב אינו משקיע רק בטובים, אלא גם באלו שכשלו ולא בא להם ללמוד כל כך. גם כאן, המחנך אינו מתייאש מאף אחד. מוצא את כל האמצעים הדידקטיים והחינוכיים כדי לגרום לכל אחד לבוא ולהשתתף בלימוד, למרות שאין אלו שאיפותיו ורצונותיו של התלמיד באותו זמן.
כמו כן ראינו כי אנשים גדולים המצטערים צער גדול, הדבר ''עושה רעש בשמים'' והם נענים לתפילתם.
למדנו היום כי' "דברים יחסית פשוטים'', אך אם נעשים עם כל הלב והנשמה, הקדוש ברוך רואה ושומע, ואף מקנה לבעלי מעשים אלו יכולות גדולות בתפילתם. 
 
 
ולע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]