מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
 

גדר החיוב לבטל תורה לצורך שמחת חתן וכלה וללוויית המת

הרב צבי שפיץ

מגילה ג ע"ב

שאלה א:

האם ישנו חיוב בזמן הזה לבטל תורה כדי לשמח חתן וכלה או שיש בכך מעלה ומצוה קיומית בלבד למי שמשמחם, אבל איננו חייב לבטל תורה לשם כך?
האם החיוב לבטל תורה נאמר ביחס לכל השעות שבהן מתקיימת החתונה, ולכל ימי השבע ברכות או שהחיוב מתייחס לזמן מסויים בלבד?

שאלה ב:

האם ישנו חיוב בזמן הזה לבטל תורה ללוות את הנפטר או שיש בכך מעלה והנהגה טובה בלבד למי שעושה זאת, אולם אין בכך חיוב?
האם חיוב ביטול תורה להלווית המת נאמר ביחס לטיפול בכל צורכי הנפטר וכבודו או שמתייחס לדבר מסויים בלבד?
האם ישנו הבדל בנידון זה בין מת מצווה שאין לו קרובים, לנפטר אחר שיש לו קרובים?

תשובה:

א. מצוה גדולה לשמח חתן וכלה בכל שעות החתונה ובכל שבעת ימי השבע ברכות. אמנם מצוה זו הינה קיומית כלומר, מי שמשמחם בפועל – מקיים מצוה, אולם אין חיוב לבטל תורה לצורך כך. לפיכך גם כלפי מצוה זו קיים הכלל – תלמוד תורה כנגד כולם, ולכן עדיף ללמוד תורה ולא לבטלו.

ב. אם אין אנשים ובפרט חברים שישמחו את החתן, במקרה זה יש לחתן גדר שדומה ל – "מת מצווה". ולכן צריכים מספר חברים קרובים, שהחתן ישמח מאד כשיבואו לשמחו, לבטל את תורתם כדי ללכת לחתונתו.(1)

ג. החיוב לבטל תורה לצורך שמחת חתן וכלה קיים ביחס לכל חתן וכלה שומרי תורה ומצוות, ואינו רק בגדר מעלה או הנהגה טובה.(2)
אמנם הזמן שכלפיו קיים חיוב זה הינו – כשהחתן והכלה הולכים לחופתם בלבד. דהיינו: הליכת החתן להורדת הטול מראש הכלה, ההליכה משם למקום שבו יתקיימו הקידושין והנשואין כלומר, מתחת לחופה, וכן כשהזוג הולך משם לחדר היחוד. לפיכך ביחס לזמנים האחרים מכאן ואילך עד תום ימי שבע הברכות – אין חיוב לבטל תורה כדי לשמחם. ואע"פ שמי שישמחם בזמנים אלו יקיים מצוה.(3)

ד. מאחר ובזמן הזה לא יודעים את הזמן המדוייק שבו תיערך החופה בפועל, וברוב המוחלט של המקרים – החופה לא נערכת בזמן שכתוב בהזמנות לחתונה, ובמקרים רבים גם לא בזמן המאוחר שהמשפחה אומרת בעל פה, לפיכך לא קיים החיוב לבטל תורה כדי לשמחם.(4)

ה. מצוה גדולה ללוות כל נפטר ששומר תורה ומצוות לקוברו.
נפטר שהינו בגדר "מת מצוה" כלומר, שאין מי שיתעסק בצרכיו, חייב היודע מכך לבטל תורה כדי להתעסק בכל צרכי הלוויתו עד שיביאנו לקבר ישראל.
אולם אם ישנו באותו מקום ארגון שמתעסק בצרכי הנפטרים כמו "חברא קדישא" או שאר אירגוני החסד שמטפלים בכך, אם הם יודעים מהנפטר ויתעסקו בצרכיו – אין חיוב על הלומד תורה לבטל מלימודו. ואם אינם יודעים מהמקרה – עליו ליידע אותם על כך, ולאחר שקיבלו על עצמם לטפל בנושא – יחזור לתלמודו.(5)

ו. החיוב לבטל תורה לצורך לוויית הנפטר קיים, ביחס לכל נפטר שהוא שומר תו"מ, והינו חיוב ולא רק מעלה או הנהגה טובה. אמנם כבוד הנפטר שעבורו קיים חיוב זה הינו – רק בשעה שמוליכים את הנפטר ממקום הימצאו לקברו, ואין חיוב לבטל תורה עבור צרכים אחרים שנועדו לכבוד הנפטר, אם יש "חברה קדישא" שמטפלת בכך, למרות שמי שמתעסק בכל צרכי הנפטר מקיים בכך מצוה.(6)

ז. מאחר ובזמן הזה לא יודעים מתי הזמן המדויק שבו מוליכים את הנפטר ממקום הימצאו לכיון בית הקברות, ובמקרים רבים למרות שמודיעים ברבים על זמן הלויה, אבל היא מתאחרת או שאומרים פרקי תהילים או דברים אחרים, לפיכך אע"פ שישנה מצוה וכבוד לנפטר לכל מי שמשתתף בכך, אולם ביחס לזה – לא נאמר החיוב לבטל תורה, ולכן במציאות הקיימת נשאר הכלל – תלמוד תורה כנגד כולם.

מקורות:
(1) אנו אומרים בכל בוקר את המשנה [והברייתא] ממסכת פאה (א, א), והגמ' בשבת (קכז.) שמודפסת בסידור: אלו דברים שאין להם שיעור וכו', ובין המצוות המפורטות שם כתוב: הכנסת כלה, ולוית המת. ולבסוף מסיימת המשנה: ותלמוד תורה – כנגד כולם. כלומר, אע"פ שמי שמקיים כל אחת מהמצוות שמפורטות לעיל, יקבל על כך שכר רב בעולם הזה, ובעולם הבא, אולם מצוות לימוד תורה – נחשבת למצוה שגדולה יותר משאר המצוות שכתובות שם. לפיכך מלבד שהלומד תורה יקבל על לימודו שכר רב, יותר ממה שיקבל כשיקיים את שאר המצוות, גם אין לו חיוב לבטל את לימוד התורה כדי לקיים מצוות אלו. אמנם אם אין באותה שעה אדם אחר שיתעסק עמן, וחייבים לעשותן, במקרה זה הדין הוא, שהן נחשבות כ – "מת מצווה", ולכן מבטלים את לימוד התורה כדי לעשותן, ולאחר עשייתן יחזור הלומד לתלמודו.
(2) מבואר בחידושי הרמב"ן, והריטב"א בכתובות (יז.) וברוב המוחלט של הראשונים שמובאים שם בשיטה מקובצת, שישנו חיוב לבטל תורה כדי לשמח חתן וכלה, ואין זה רק בגדר הנהגה טובה. וכך גם פסקו: הרמ"א אעה"ז (סי' סה,א), חלקת מחוקק שם (ס"ק ב), ובבית שמואל שם (ס"ק ג) וע"ש.
אמנם כתב הב"ח אהע"ז (סב, ס"ק יב) שבחתונות שלא נוהגים שם גדרי הצניעות ההלכתיים – אסור לברך "שהשמחה במעונו", כי הקב"ה לא נמצא שם. וממילא פשוט שאין היתר לשומר תו"מ להיות בחתונות אלו. שאם הקב"ה לא נמצא שם בגלל התנהגותם שאינה בצניעות, כ"ש שאסור לבטל תורה וללכת למקומות אלו.
(3) כתב רש"י במגילה (כט.) על הדין שמבטלין ת"ת להכנסת כלה וז"ל: ללוותה מבית אביה – לבית חופתה עכ"ל. וכך גם נקט הדרישה אהע"ז (סי' סה,א), וכן לשון הרמ"א שם: מבטלין תלמוד תורה להכנסת כלה – לחופה עכ"ל. כלומר, רק עבור הזמן שבו החתן או הכלה הולכים לחופתם, ישנו את החיוב לבטל תורה כדי לשמחם, משא"כ לגבי שאר הזמנים בחתונה, ובכל שבעת ימי השבע ברכות, למרות שהמשמחם מקיים בכך מצוה, וכלשון הברייתא שאומרים בבוקר, אולם לא התחדש ביחס לזמן זה החיוב של ביטול תורה, ואדרבה על זמנים אלו נאמר שם: ותלמוד תורה – כנגד כולם.
והנה הרמ"א באעה"ז (סי' נה,א) הביא לחומרה את כל שיטות הראשונים מה נחשב חופה, והם: הולכת החתן להוריד את הטול מעל ראש הכלה, הולכת שניהם למקום שבו נעשים הקידושין, והנשואין מתחת לחופה כמקובל, והליכתם משם לחדר היחוד וע"ש.
(4) אין חיוב לבטל תורה כדי לשהות באולם שבו מתקיימת החתונה וכמו שהתבאר לעיל, שאפילו לרקוד עם החתן ביום חופתו, אין חיוב לבטל תורה לצורך זה. ואע"פ שמי שרוקד עמו, מקיים בכך מצוות שמחת חתן וכלה. לפיכך מכיון שלא ידוע בזמן הזה מהסיבות שפורטו בתשובה, מתי הוא הזמן המדוייק שבו ילך החתן לחופתו, לכן אין את החיוב לבטל תורה כדי להתבטל במשך זמן בלתי ידוע באולם עד שהחתן ילך לחופתו.
עיין בחלקת מחוקק (סי' סה, ס"ק ב) שכתב, שאפילו אם לומד התורה יודע שמתקיימת חתונה בעיר, אבל הוא נמצא במקום שאינו רואה את החתן והכלה – פטור מלבטל תורה. ואפילו הבית שמואל שם (ס"ק ג) שחלק עליו וסובר, שגם באופן זה מבטלין תורה, זה רק כאשר יודע עכ"פ את השעה המדוייקת שבה תתקיים החופה, משא"כ במציאות הקיימת בזמן הזה, שהדבר אינו ידוע מראש, נראה שגם לבית שמואל – אין חיוב לבטל תורה. אע"פ שמי שביטל תורה והגיע לאולם ושימח את החתן קיים מצוה. אולם גם בנידון זה נאמר: ותלמוד תורה – כנגד כולם.
(5) מבואר בגמ' בכתובות (יז.) ובחידושי הרמב"ן, והריטב"א שם. וכן נפסק להלכה בשו"ע יו"ד (סי' שסא, א-ב).
(6) שו"ע יו"ד (סי' שסא, א-ב), וע"ש בט"ז (ס"ק א), ובש"ך (ס"ק א). והנה כתב שם השו"ע בסעיף ב וז"ל: במה דברים אמורים שמבטלין תלמוד תורה ללוותו – בשעת הוצאתו. אבל כל זמן שמוטל לקוברו – אין מבטלין בשבילו תלמוד תורה עכ"ל, וכך גם משמע משאר המפרשים בגמ' שם, וכן מהפוסקים, שחיוב ביטול תורה קיים – רק בשעה שמוליכים את הנפטר ממקום המצאו עד הקבר. למרות שכל הנמצא שם לכבוד הנפטר מקיים מצוה. לפיכך גם ביחס למצוה זו כתוב במשנה שאומרים בבוקר: ותלמוד תורה – כנגד כולם.
והנה בגמ' בכתובות, בראשונים שם, ובשו"ע והרמ"א שם בסעיף א דנו – כמה אנשים צריכים להשתתף בהלווית מי שלמד לפחות חומש. אבל מי שלא למד כלל תורה, וכ"ש אם עבר על מצוות התורה ואפילו שנחשב כתינוק שנשבה – מספיק שיש חברה קדישא שמתעסקת עמו, ואין חיוב לאדם אחר ללוותו, ובודאי שאין חיוב לבטל תורה עבורו וע"ש.