הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
מגילה ב ע"ב
תלמוד בבלי מגילה ב, ב:
"כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר וכו' מנהני מילי? אמר רבא: דאמר קרא על כן היהודים הפרזים הישבים בערי הפרזות, וגו' מדפרזים בארבעה עשר - מוקפין בחמשה עשר. - ואימא: פרזים בארבעה עשר - מוקפין כלל כלל לא! - ולאו ישראל נינהו? ועוד, מהדו ועד כוש כתיב. - ואימא: פרזים בארביסר, מוקפין בארביסר ובחמיסר, כדכתיב להיות עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום חמשה עשר [בו] בכל שנה! - אי הוה כתב את יום ארבעה עשר וחמשה עשר - כדקאמרת, השתא דכתיב את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר - אתא את ופסיק: הני בארבעה עשר, והני בחמשה עשר. - ואימא: פרזים בארביסר, מוקפין - אי בעו בארביסר, אי בעו בחמיסר! - אמר קרא בזמניהם - זמנו של זה לא זמנו של זה. - ואימא בתליסר! - כשושן. - אשכחן עשייה, זכירה מנלן? - אמר קרא והימים האלה נזכרים ונעשים, איתקש זכירה לעשייה".
המשנה ריש מגילה קובעת שבערים מוקפות חומה מימי יהושע בן נון קוראים את המגילה בט"ו באדר. התלמוד הבבלי מסביר כיצד מדייקים זאת מתוך מגילת אסתר.
בתלמוד הירושלמי מסבירים גם מדוע קבעו דין זה של קריאת המוקפים בט"ו
תלמוד ירושלמי מגילה א, א:
"רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי חלקו כבוד לארץ ישראל שהייתה חרבה באותן הימים ותלו אותה מימות יהושע בן נון".
התלמוד הירושלמי מעצים את הצד הלאומי - משום כבודה של ארץ ישראל.
בעומק העניין (וכן הוא בפירוש העלי תמר). כבודה של ארץ ישראל פירושו הוא כיצד להרבות את כבודה של ארץ ישראל. ברגע שאנו נזכרים בתפארת הערים הללו (המוקפות חומה), ממילא מתעוררים לבנות את אותם ערים מתוך המגמה להחזיר עטרה ליושנה.
