הזכרת שם ה' בלימוד
הרב דב קדרון
תענית כז ע"ב
בגמרא נאמר שאסור לקרוא חלק של פסוק מן התורה, אלא תמיד צריך לקרוא פסוק שלם, ורק כאשר אין ברירה, כגון שצריך ללמד ילדים ואין אפשרות ללמד אותם פסוק שלם – אז מותר לקרוא רק חלק של פסוק.
מכאן מצא הגר"מ פיינשטיין זצ"ל (אג"מ או"ח ח"ב סימן נו) ראיה למה שכתב בשו"ת שאלת יעבץ (ח"א סימן פא) בשם אביו, החכם צבי, שהיה גוער במלמד שלא הזכיר את שם ה' כאשר לימד פסוק, כי "כשלא מזכיר את השם כתיקונו הרי נמצא שפוסק באמצע פסוק דפסקיה משה, דמה שאומר אלקים או השם במקום השמות אין להחשיבו מקריאת הפסוק, והוי כנחלק הפסוק לשנים וליותר, שהרי באמצע הפסוק אמר תיבה שלא הוזכרה בפסוק".
אבל כאשר לומדים בגמרא את נוסח הברכות, אז לדעת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל אסור לומר את שם ה', כי מכיוון שאין בזה איסור של הפסקת פסוק לשניים – אין סיבה להזכיר את שם ה' לבטלה, ובזה הוא חולק על היעב"ץ שמחייב לומר גם בברכות המובאות בגמרא את נוסח הברכה עם שם ה'.
למסקנת דבריו אדם גדול הקורא פסוק מהתורה חייב לומר את כל הפסוק עם שם ה', כדי לומר אותו בשלמות, אבל מלמד תינוקות שמכורח הנסיבות צריך להפסיק באמצע הפסוק – טוב לומר השם או אלוקים, ולא להזכיר את שם ה', כי לפעמים גם הילד הלומד מפסיק אחר הזכרת שם ה', או במקום שאין קשר בין שם ה' לבין המילים האחרות שאומר, ומכיוון שממילא אינו אומר את הפסוק בשלמותו לכן עדיף לא להזכיר את שם ה' באופן שייתכן שיהיה חסר משמעות.
