גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון א'רצ"ד מדור "עלי הדף"
מסכת תענית
דף כד ע"א-ע"ב

בענין האיסור להנות ממעשה נסים והאם אכן מנכין לו מזכיותיו

מסופר במכילתין (כד.): "אלעזר איש בירתא, כד הוו חזו ליה גבאי צדקה הוו טשו (-"היו מתחבאים". רש"י) מיניה, דכל מאי דהוה גביה יהיב להו, יומא חד הוה סליק לשוקא למיזבן נדוניא לברתיה, חזיוהו גבאי צדקה, טשו מיניה, אזל ורהט בתרייהו, אמר להו, אשבעתיכו במאי עסקיתו, אמרו ליה, ביתום ויתומה (-"לזווג זה לזו"), אמר להן, העבודה (-"שבועה") שהן קודמין לבתי, שקל כל דהוה בהדיה ויהב להו, פש ליה חד זוזא זבן ליה חיטי ואסיק, שדייה באכלבא (-"אוצר של חטים"), אתאי דביתהו, אמרה לה לברתיה, מאי אייתי אבוך, אמרה לה, כל מה דאייתי באכלבא שדיתיה, אתיא למיפתח בבא דאכלבא, חזת אכלבא דמליא חיטי, וקא נפקא בצינורא דדשא ולא מיפתח בבא מחיטי, אזלא ברתיה לבי מדרשא, אמרה ליה בא, וראה מה עשה לך אוהבך (-"הקב"ה"), אמר לה, העבודה, הרי הן הקדש עליך, ואין לך בהן אלא כאחד מעניי ישראל". וכתב רש"י: "משום דמעשה נסים הוא, ואסור לאדם להנות ממעשה נסים, כדאמר לעיל (כ:) 'ואם עושין לו נס - מנכין לו מזכיותיו'". [כיוצא בזה מסופר בהמשך הגמ' (שם ע"ב) ושם כתב רש"י: "ובמה דאפשר להתרחק ממעשה נסים יותר טוב ונכון" (וראה עוד כיו"ב במס' שבת נג: ועי' של"ה הק' פר' לך)].

הנה, האחרונים האריכו בענין והעלו אופנים שונים היוצאים מכלל זה, ונביא בס"ד שני אופנים מהם, דהנה הגה"ק ה'חתם סופר' כתב (תו"מ השלם פר' לך בפסוק "ויאמר אברהם אל מלך סדום") בזה"ל: "והנה מצינו במסכת תענית דף כ"ד ע"א וע"ב שלא להנות ממעשי ניסים, וכמה דאפשר להתרחק יותר טוב, וכעין זה מצינו כמה פעמים בש"ס שלא רצו אבותינו ליהנות ממעשי ניסים, וזה שייך בנס שלא על ידי דרכי טבע, אבל נס שנעשה על ידי דרכי הטבע, כמו כמה פעמים שנצחו המועטים את המרובים, והוא גם כן בנס, אך על ידי מעשה טבעי מותר ליהנות, כמ"ש הרמב"ן ז"ל סוף פרשת בא וריש פרשת בחקותי, שכל עיקר עמידתינו ומזונותינו וצרכינו עד היום הוא בסיבוב המערכה בדרכי הטבע..." (עעו"ש בהמשך דבריו שמבאר, שזו הסיבה שבתחילה לקח אברהם אבינו את הרכוש והנפש אחרי מלחמת המלכים).

חידוש נוסף העלה בענין זה בנו הגה"ק ה'כתב סופר' (פר' בראשית ד"ה ונ"ל), וז"ל: "ונראה לי לנעוץ סוף התורה עם תחלתה, 'לכל האותות והמופתים וכו' אשר עשה משה לעיני כל ישראל' - 'בראשית ברא', ע"פ שאמרו 'כמה מכוער אדם זה שנשתנו סדרי בראשית בעבורו', ולכאורה יפלא, הלא כמה נסים עשה ה' לאבותינו ולנו נגד הטבע, ונשתנו סדרי בראשית, וכי נאמר כמה מכוערים ח"ו, ואמותינו עקרות היו ונשתנה הטבע. ונ"ל, כי בצדיקים ובכלל ישראל שהטבע משועבד להם, ותנאי התנה הקב"ה מיד בתחילת הבריאה שישתנו מסדרם בשעה שהצדיק או כל ישראל בכלל צריכין לזה, וכך הוטבע בהם מעיקרא, אין זה שינוי, כי מעיקרא הכי איתקן, אבל אדם מאן דהוא שנעשה לו נס שפיר אמרו 'כמה מכוער אדם זה שנשתנו סדרי בראשית בעבורו', כנ"ל והבן. והיינו סמיכת התורה: 'לכל האותות והמופתים וכו' אשר עשה משה לעיני כל ישראל', ולבל יאמר כמה מכוערים שנשתנו סדרי בראשית בשבילם, נעוץ סופה לתחילתה 'בראשית' – 'בשביל ישראל ותורה שנקראו ראשית' – 'ברא שמים וארץ', ולפי צורכם וצורך השעה הוטבע בשמים ובארץ שישנו סדרם התמידים, ואין כאן שינוי כלל".

כעין יסוד זה - שישנם צדיקים שהטבע משועבד להם והנהגה אשר למעלה מן הטבע היא אצלם כהנהגה טבעית, ולכן מותרים הם ליהנות ממעשה נסים, כתב גם ה'בן יהוידע' בביאור עובדת רבי חנינא בן דוסא המובאת במכילתין (כה.): "חד בי שמשי חזייה לברתיה דהוות עציבא, אמר לה בתי למאי עציבת, אמרה ליה, כלי של חומץ נתחלף לי בכלי של שמן והדלקתי ממנו אור לשבת, אמר לה, בתי מאי איכפת לך, מי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וידלוק, תנא היה דולק והולך כל היום כולו עד שהביאו ממנו אור להבדלה", ואלו הם דבריו: "ונראה לי בס"ד דאמרו רז"ל אם עושין לאדם נס מנכין לו מזכיותיו, ובודאי לפי גודל הנס כן יהיה ניכוי הזכיות יותר, גם ידוע ששם הוי"ה ב"ה פועל למעלה מן הטבע, ומצידו אין הפרש בין דבר טבעי לדבר שאינו טבעי... אבל שם אלקים הוא פועל בטבע דוקא, לכן א-להים עולה מספר 'הטבע' וכו'. ובזה תבין הטעם שיש כמה צדיקים שנעשה להם נסים תמיד שהם הפך הטבע, ולפי הכלל הנזכר דבנס מנכין מזכיותיו א"כ אפסדו טובא, ואיך יתכן, ברם הענין הוא, דאותם צדיקים הקב"ה יתנהג עמהם בשם הוי"ה, ששם אין הפרש בין טבע ללא טבע, והכל חשיב כדבר ההווה ורגיל... ולכן אין מנכין מזכיותם כלום, דאין זה חשוב לגבי דידם נס אלא כדבר טבעי ורגיל, אבל מה שאמרו 'מנכין מזכיותיו' הוא לאדם שהשפעתו והנהגתו ע"י אותיות שם אלקים, דאז כל דבר שהוא הפך הטבע חשוב נס".

וממשיך וכותב: "ולכן בתו של ר' חנינא בן דוסא היתה עצבה, כי היא ראתה שכבר נעשה הנס שהדליק החומץ, ונעצבה כי אמרה מי יודע כמה זכיות ינכו לי בעבור נס פלאי כזה, ואמר לה אביה 'מאי אכפת ליך', דאצלנו לא יש ניכוי זכות, כי הנהגתינו היא ע"י שם הוי"ה ב"ה, ששם אין הפרש בין טבע ללא טבע, כי לגבי דידן 'מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק', שהדלקת החומץ לגבי דידן חשיבה כמו הדלקת השמן, מאחר דהשפעתינו והנהגתינו היא באותיות שם הוי"ה דוקא, ולא בשם א-להים, ואם כן 'מאי אכפת ליך' ממעשה נסים הכל שוה". [ולאור הדברים, צריך לומר שאליעזר איש בירתא, שאכן היה נזהר מלהנות ממעשה נסים, היה כן מחמת ענותנותו בלבד, שלא החזיק את עצמו במדרגה זו -שהטבע משועבד אליו, והטבע ולמעלה מן הטבע שוים המה אצלו, או יתכן שלא החשיב את בתו שהיא ראויה לכך - שהטבע יהא משועבד אליה, ועל כן היה נזהר בכך].