נשמה יתירה / רפי זברגר

תענית כז ע''ב

הקדמה

המשנה בתחילת הפרק תיארה את קריאת התורה והתעניות של אנשי מעמדות. כפי שהוסבר במשנה, התקינו לכל משמר של כוהנים ולווים אנשי מעמד של ישראלים במקביל, שהיו נאספים גם בירושלים וגם במקומות אחרים בארץ, באותו זמן שהכוהנים של אנשי המשמר עבדו בבית המקדש. אנשי המעמד היו קוראים בתורה ומתפללים.
הגמרא מביאה ברייתא בה מוסבר מדוע היו עושים מעמד ארבעה ימים בשבוע, ועל מה התפללו בכל אחד מן הימים הללו.
 

הנושא

תנו רבנן: אנשי משמר היו מתפללין על קרבן אחיהם שיתקבל ברצון, ואנשי מעמד מתכנסין לבית הכנסת, ויושבין ארבע תעניות: בשני בשבת, בשלישי, ברביעי, ובחמי
אנשי המעמד היו מתכנסים כ''נציגים'' של עם ישראל כולו בימים שני עד חמישי והתענו מהבקר ועד הערב. הם התפללו שהקורבנות יתקבלו לרצון לפני הקדוש ברוך הוא, וכן התפללו על עם ישראל הזקוקים לשמירה וסייעתא דשמייא מיוחדת (אותם המברכים ברכת הגומל לאחר חזרתם ממקום סכנה שבו הם נמצאים). כל יום התפללו על אנשים הנמצאים במקום הקשור לבריאה שנבראה באותו יום בששת ימי בראשית.
הברייתא מפרטת את תוכן התפילה בכל אחד מן הימים:
• בשני - על יורדי הים,
ביום שני התפללו על יורדי הים שיחזרו בשלום לביתם, כיוון שביום זה נברא ''הרקיע בתוך המים''.
• בשלישי - על הולכי מדברות.
ביום שלישי מתפללים על הולכי מדברות, כיוון ביום זה ''נראתה היבשה'', והמדבר שהוא חלק ממנה מהווה סכנה עקב החיות הרעות המהלכות שם.
• ברביעי - על אסכרא שלא תיפול על התינוקות,
אסכרא הינה מיתת חנק קשה. כיוון שביום רביעי נבראו המאורות ברקיע השמים, והמילה מאורת נכתבה בכתיב חסר, להזכיר את המארות (קללות) העלולות להופיע באותו יום, והתינוקות הם בעלי סיכון גבוה להיפגע מכך.
• בחמישי - על עוברות ומיניקות. עוברות - שלא יפילו, מיניקות - שיניקו את בניהם.
ביום חמישי מתפללים על הנשים המעוברים והמניקות, כיוון שביום זה נבראו ''שרץ נפש חיה''. התינוקות שנולדים הינם בבחינת "נפש חיה", וכן האשה היולדת נקראת ''חיה''.
• ובערב שבת לא היו מתענין מפני כבוד השבת, קל וחומר בשבת עצמה.
בשבת אין מתענים כלל וכלל (מלבד תענית חלום, המחייב ''תענית לתענית''), וכן גם לא מתענים ביום שישי כדי שלא ייכנסו לשבת מתוך תענית.
• באחד בשבת מאי טעמא לא?
ישנם שלושה הסברים מדוע לא מתענים ביום ראשון:
o - אמר רבי יוחנן: מפני הנוצרים.
כיוון שזהו יום שבתון של הנוצרים, ואם יהיו מתענים בעם ישראל, עלולים הגויים להעליל עלילות שווא על היהודים (כפי שעם ישראל חווה על בשרו, ל''ע).
o רבי שמואל בר נחמני אמר: מפני שהוא שלישי ליצירה.
כיוון שאדם נברא ביום שישי לבריאה, ותמיד היום השלישי מהווה יום סכנה (כמו ביום השלישי לברית מילה). לכן לא מתענים ביום ראשון, שהוא היום השלישי לבריאת האדם. הסבר זה מלמד אותנו כי האדם כביכול נברא כל שבוע מחדש, ולכן כל יום ראשון הינו היום השלישי לבריאה.
o ריש לקיש אמר: מפני נשמה יתירה.
ריש לקיש מוסיף הסבר נוסף ואומר כי הנשמה היתרה הניטלת מן האדם היהודי במוצאי שבת עלולה לגרום לחלישות הדעת, וגם מסיבה זו נמנעים מלצום ביום ראשון.
דאמר ריש לקיש: נשמה יתירה ניתנה בו באדם בערב שבת, במוצאי שבת נוטלין אותה ממנו, שנאמר (שמות ל''א, י''ז): בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ - כיון ששבת וי אבדה נפש.
ריש לקיש לימד אותנו על אותה נשמה יתירה הנלמדת מהפסוק בפרשת כי תשא, ועל הצער הגדול בהסתלקותה של אותה נשמה יתרה עם צאת השבת.
 

מהו המסר

מהי אותה נשמה היתרה שניתנה לאדם בשבת, המוזכרת בהסברו של ריש לקיש?
זהו מושג שקשה להסבירו באופן רציונאלי והגיוני. זוהי תחושה מיוחדת בה כל יהודי מרגיש עם כניסת השבת. מעין הילה וקדושה אופפת את האדם, והוא נמצא בעולמות עליונים. בעקבות תוספת נשמה זו האדם יכול לאכול יותר מאשר בדרך כלל ולא קצה נפשו בכך (רש''י ביצה ט''ז.), וכן היא גורמת להרגשת התעלות ורוממות המלווה את האדם למשך השבת. ועוד מוסיף רש''י שם כי הנשמה היתרה מקנה לנו ''רוחב לב למנוחה ולשמחה" (ביצה ט''ז.). כלומר בשבת קודש אנו פתוחים למנוחה אמיתית ושלמה, וכן לשמחה פנימית מתוך רוחב לב.
אנו מנסים להקל מעלינו את הקושי בהסתלקותה של אותה נשמה יתרה, ע''י הרחת בשמים בהבדלה ואכילה בסעודת מלווה מלכה. זו גם הסיבה שאנו מתקשים להתענות ביום ראשון, להסברו של ריש לקיש.
זהו יום משפחתי, בו כל המשפחה יושבת מסביב לשולחן, נהנית מאכילה, שתיה, דברי תורה, שירים וסיפורים על מה שעבר על כל אחד ואחד במשך השבוע החולף. ''זמן איכות'' משפחתית בלתי רגילה, השבה אלינו מידי שבת בשבתו.
שומה עלינו לנצלה ולהפיק ממנה כוחות ומשאבים אישיים ומשפחתיים למשך כל השבוע הקרוב.
נתפלל שכל עם ישראל יזכה להבין ולחוש תחושות נפלאות אלו בימי השבת.
 
 
ולע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]