חזן ספרדי בהלל אשכנזי

הרב דב קדרון

תענית כח ע"ב

בגמרא מסופר שרב, אשר בא מארץ ישראל לבבל ולא הכיר את מנהג היהודים שם לקרוא את ההלל בראש חודש, סבר להפסיק אותם באמצע הקריאה, עד שראה שהם מדלגים על חלק מההלל והבין שזהו מנהגם.

על פי זה פוסק הרמב"ם (הלכות מגילה וחנוכה פרק ג הלכה ז):

בראשי חדשים קריאת ההלל מנהג ואינה מצוה, ומנהג זה בצבור לפיכך קוראין בדילוג, ואין מברכין עליו שאין מברכין על המנהג.

וממעשה זה מוכיח המגיד משנה שבארץ ישראל כלל לא היה מנהג לקרוא את ההלל.

ב"בירור הלכה" מובאת מחלוקת הפוסקים האם יש לברך על קריאת ההלל בראש חודש, שיש סבורים שמברכים על כך ויש סבורים שמכיוון שאין זה אלא מנהג אין מברכים עליו. למעשה הפוסקים הספרדים סבורים שאסור לברך על ההלל בראש חודש, ואילו האשכנזים נוהגים לברך.

החיד"א (חיים שאל סימן קא) פסק שחזן ספרדי שמתפלל בבית כנסת של אשכנזים רשאי לברך על ההלל כפי מנהגם של בני המקום, למרות שאילו היה מתפלל לבד היה הדבר אסור לו.

בעניין הזה חלק עליו הגר"ע יוסף זצ"ל (יבי"ע ח"א או"ח סימן כט) וכתב שאסור לו לברך, כי בשבילו זוהי ברכה לבטלה, אמנם בדיעבד אם עבר ובירך, נראה מדבריו שיכול להוציא ידי חובה את האחרים.