מתי הייתה השריפה העיקרית?
הרב דב קדרון
תענית כט ע"א
בתשעה באב סמוך לחשיכה הציתו את האש בבית המקדש, והשריפה המשיכה במשך כל יום העשירי באב, משום כך אמר רבי יוחנן: "אלמלי הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי, מפני שרובו של היכל בו נשרף". אולם החכמים שקבעו את הצום בתשעה באב סברו שעדיף לקבוע אותו בזמן התחלת הפורענות.
הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל (מובא בלקט ביאורי אגדות) ביאר את המחלוקת הזו:
שריפה שנגרמת על ידי הצתת אש, הוא דבר שמתפתח. בתחילה נעשה מעשה ההצתה בידי אדם, ולאחר מכן מתפשטת השריפה בידי שמים.
בתשעה באב היה מעשה אדם, הצתת האש, ועיקר השרפה, שהייתה בעשירי, הייתה בידי שמים, כמו שנאמר (איכה ד, יא): "וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן", וכן בנוסח התפילה: "כי אתה ה' באש הצתה".
הצום נקבע בתשעה באב, על פי התפיסה האנושית הרגילה המסתכלת על מעשה אנוש. אולם רבי יוחנן היה בעל הסתכלות עליונה יותר, שלמה יותר, של התבוננות פנימית במעשה ה', ולכן אמר שאילו הוא היה בזמן שקבעו את הצום היה קובע אותו בעשירי באב.
זהו אחד ההבדלים בין המבט של התלמוד הבבלי, המביט על המציאות האנושית, לבין המבט של התלמוד הירושלמי, שנערך על ידי רבי יוחנן, שמביט על המציאות כולה מתוך התבוננות פנימית.
