מי שמח בשמחת ירושלים?
הרב דב קדרון
תענית ל ע"ב
כל העושה מלאכה בתשעה באב ואינו מתאבל על ירושלים - אינו רואה בשמחתה, שנאמר שמחו את ירושלים וגילו בה כל אהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה. מכאן אמרו: כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה, ושאינו מתאבל על ירושלים - אינו רואה בשמחתה.
לכאורה מדובר כאן על השכר שיזכה לו מי שמתאבל על ירושלים, אבל רבי זבולון ליב באריט (מובא בלקט ביאורי אגדות) הקשה: אם כן מדוע מובא בעניין זה הפסוק: "שישו איתה משוש", שהוא בלשון ציווי, לכאורה היה צריך הפסוק לומר: "ישיש איתה משוש", שזהו השכר למי שמתאבל עליה.
אלא, הוא מסביר, חז"ל אומרים לנו כאן את המציאות: מי שמתאבל על ירושלים – לא נשכח זכרונה מלבבו, וזהו סימן שעוד ישוב לשמוח איתה, וחלקו בירושלים עוד חי וקיים. לפי זה כוונת הפסוק היא: "שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה", כל האנשים המתאבלים על ירושלים, יחד עם האבל, הינם ששים בעצם העובדה שזכרה של ירושלים חי וקיים, והם בטוחים שיזכו לראות בשמחתה, כי כל דבר אמיתי נמשך לעולם ואינו מתבטל, וכך גם זכרון ירושלים, בעצם העובדה שיש מי שממשיך להתאבל עליה – יש כבר נחמה ושמחה וביטחון שתשוב לשמחתה.
מרן הרב קוק זצ"ל (מובא שם) כתב שכל יהודי שמצפה לראות את ירושלים בתפארתה, גם אם הוא מצוי בחוץ לארץ – מושפע מהאוויר המחכים של ארץ ישראל, ורעיונותיו מזדככים יותר ויותר על פי גודל הקשר שלו לארץ ישראל ולירושלים, וגם על אדם כזה נאמר (ישעיהו סו, י): "שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם וְגִילוּ בָהּ כָּל אֹהֲבֶיהָ".
