התייחסות לתחילת אירוע / רפי זברגר

תענית כח ע''ב

הקדמה

למדנו במשנה בתחילת הפרק (כ''ו:) כי חמשה אירועים קרו לעם ישראל במשך הדורות בתשעה באב, שהן סיבת התענית:
1. נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ
עם ישראל בדור המדבר בכה ''בכי חינם'' על תשובת המרגלים. בעקבות חטא זה נגזר על דור זה שלא ייכנס לארץ ישראל.
2. וחרב הבית בראשונה
נחרב בית המקדש הראשון. נלמד בהמשך דיון בגמרא על מקור התיארוך של יום זה
3. ובשניה,
"מגלגלים חובה ליום חייב'', ולכן גם נחרב בית המקדש השני ביום זה.
4. ונלכדה ביתר,
בימי בית שני נפלה העיר הגדולה ביתר, בה שהה בר כוכבא לאחר שריפת בית המקדש, ונהרגו שם אלפים ורבבות.
5. ונחרשה העיר.
נחרשה ירושלים על ידי טורנסרופוס הרשע לאחר חורבן בית המקדש השני.
במאמר זה נתמקד בדיון הגמרא על תאריך שריפת בית המקדש הראשון.
 

הנושא

חרב הבית בראשונה – דכתיב (מלכים ב' כ''ה, ח'): וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עֶבֶד מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִָם:
הפסוק בספר מלכים מלמד כי חורבן בית המקדש הראשון אירע בז' באב (חודש חמישי).
וכתיב (ירמיהו נ''ב, י''ב): וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עָמַד לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּבֶל בִּירוּשָׁלִָם:
הפסוק בספר ירמיהו מלמד כי חורבן הבית אירע בי' באב. ועל סתירה זו עומדת הברייתא להלן:
ותניא: אי אפשר לומר בשבעה - שהרי כבר נאמר בעשור, ואי אפשר לומר בעשור - שהרי כבר נאמר בשבעה. הא כיצד? בשבעה נכנסו נכרים להיכל, ואכלו וקלקלו בו שביעי שמיני, ותשיעי סמוך לחשיכה הציתו בו את האור, והיה דולק והולך כל היום כולו, שנאמר (ירמיהו ו', ד'): קַדְּשׁוּ עָלֶיהָ מִלְחָמָה קוּמוּ וְנַעֲלֶה בַצָּהֳרָיִם אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב: .
קובעת הברייתא לאור הסתירה הנ''ל כי הגויים נכנסו להיכל בז' באב, וזו ''תחילת החרבן'', ''קלקלו'' בהיכל במשך כמעט שלושה ימים (ז'-ט' באב), ולפנות ערב של תשעה באה החלו לשרוף את ההיכל, כפי שמשמע מן הפסוק בפרק ו' בירמיהו, ועיקר שריפתו הייתה בעשירי באב.
והיינו דאמר רבי יוחנן: אלמלי הייתי באותו הדור - לא קבעתיו אלא בעשירי, מפני שרובו של היכל בו נשרף.
לאור תיאור זה מובנים דבריו של רבי יוחנן שאמר כי אם הוא היה בדור שקובע את התענית לדורות, היה קובע אותו לעשירי באב, כיוון שכאמור, עיקר השריפה היתה ביום זה.
ורבנן: אתחלתא דפורענותא עדיפא.
באמת קשה לכאורה מדוע לא? מדוע חכמים קבעו את יום התענית לתשעה באב, למרות שעיקר השריפה היתה בעשירי באב? על כך עונה הגמרא כי ''תחילת הפורענות עדיפא''. התענית לא נקבעת לפי התוצאה הסופית הנוראה, אלא לפי תיזמון תחילת התהליך, והשריפה החלה כאמור בשלהי תשעה באב.
 

מהו המסר

אנו עומדים מספר ימים לפני צום עשרה בטבת (תשפ''ב), ונראה כי סברת חכמים להסבר קביעת תענית תשעה באב דווקא ביום זה, מתאימה מאוד גם לתענית עשרה בטבת. ביום בו החל המצור על העיר ירושלים שנמשך יותר משנה וחצי, עד שנכנס האויב לתוך העיר ושרף את בית המקדש והחריב את כל העיר.
מדוע באמת מתייחסים כל כך בחומרה לתחילת התהליך? תחילת שריפת בית המקדש, ועוד יותר תמוה תחילת המצור אשר נמשך תקופה כל כך ארוכה?
יש לומר כי חכמים מלמדים אותנו מסר מאוד חשוב. יש לזהות ולהתייחס בכובד ראש כבר בתחילת אירוע, ולא לחכות, לצפות ולקוות לסוף טוב. הדבר נכון לגבי ''אירועים גדולים'' כמו מצור על ירושלים, אך נכון גם ל''אירועים קטנים'' אשר כל אחד ואחד מאתנו חווה במשך חיו. כאשר מתחיל משהו לא טוב, כאשר מתגלים סימנים ראשוניים של משבר, הרי שיש להתייחס אליו כבר מראשיתו. כמובן לזהותו כמשבר, ומייד ''להפעיל את התוחחים'' על מנת למגרו בעודו באיבו. למשל: כאשר רואים כי הילד אינו כתמול שלשום בלימודיו או בכל דבר אחר, יש לנסות ולהבין את מקור הדבר, את סיבת תחילת הנפילה, ומיד לטפל בה. טיפול ראשוני, ברוב המקרים הוא הרבה יותר פשוט, מאשר טיפול באירוע שהגיע כבר לבשלות והפך להיות חלק מן האדם. זו כנראה כוונת חכמים בקביעתם כי ''תחילת פורענות עדיפא". 
 
 
ולע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]