מותר להתחתן בשביל רכוש?
הרב דב קדרון
תענית לא ע"א
פעמיים בשנה היו בנות ישראל חולות בכרמים, ועל פי גרסת הגמרא היו שלושה סוגים: יפיפיות, שאמרו: "תנו עיניכם ביופי", מיוחסות, שאמרו: "תנו עיניכם במשפחה", ומכוערות, שאמרו: "קחו מקחכם לשם שמים ובלבד שתעטרונו בזהובים. בעין יעקב מובא שהיו גם עשירות שאמרו: "תנו עיניכם בבעלי ממון".
בעל ספר פרי האדמה (מובא בלקט ביאורי אגדות) הקשה על כך מהנאמר במסכת קידושין (ע,א) שהנושא אשה לשם ממון ייולדו לו בנים שאינם מהוגנים, כלומר שזהו דבר פסול, אם כן איך אמרו אותן בנות ישראל: "תנו עיניכם בממון"?
הוא מיישב זאת על פי דברי הרמ"א (אבן העזר ב,א) שפוסק שהאיסור להתחתן עם אשה בשביל הממון חל דווקא אם נושא אשה פסולה, שעל פי ההלכה אסור לו להתחתן איתה, אבל אם מדובר באשה כשרה, גם אם כוונתו בנישואין היא לשם הממון אין זה דבר פסול, ולא על זה נאמר שיהיו לו בנים שאינם מהוגנים.
אמנם על כך הוא מקשה מדברי הרמ"א עצמו, שכותב ש"מי שפסקו לו ממון הרבה לשדוכין וחזרו בהם, לא יעגן כלתו משום זה ולא יתקוטט בעבור נכסי אשתו, ומי שעושה כן אינו מצליח ואין זיווגו עולה יפה, כי הממון שאדם לוקח עם אשתו אינו ממון של יושר, וכל העושה כן מקרי נושא אשה לשם ממון", ומכאן נראה שגם אם האשה אינה פסולה, עצם הכוונה להתחתן עבור ממון אסורה.
מסקנתו היא שיש בעניין שלוש דרגות: א. הנושא אשה פסולה לשם ממון – זהו איסור ממש. ב. הנושא אשה כשרה וכוונתו לשם ממון – אינו מצליח, למרות שהדבר מותר. ג. הנושא אשה לשם שמים ולא מתכוון לשם ממון – מצליח.
