כבוד הבריות / רפי זברגר

מגילה ג ע''ב

הקדמה

הגמרא דנה בסדרי עדיפויות של מצוות ביחס לקריאת מגילה. מדובר על אדם אשר עומדות לפניו מספר מצוות, ואין הוא יכול לקיים את כולן, איזו מצווה להעדיף על מצוות אחרות. 
 

הנושא

מבנה הלוגי של הסוגיה הוא כדלהלן:
• אם ג' עדיף על א וגם ג' עדיף על ב'
• וכן, ד' עדיף על א' וגם ד' עדיף על ב'
• שאלה היא ביחס של ג' וד'. האם ג' עדיף או ד' עדיף. מבחינה לוגית לא ברורה התשובה, ננסה לתרצה מכיוון אחר.
אמר רבא: פשיטא לי: עבודה ומקרא מגילה - מקרא מגילה עדיף, מדרבי יוסי בר חנינא.
מקרא מגילה (ג') עדיף על עבודת בית המקדש (א') שהרי רבי יוסי בר חנינא אמר כי כוהנים יוצאים מעבודתם כדי לשמוע מקרא מגילה.
תלמוד תורה ומקרא מגילה - מקרא מגילה עדיף, מדסמכו של בית רבי.
וכן למדנו לעיל כי רבי אומר שיש להפסיק בלימוד תורה על מנת לקרוא מגילה בפורים, ומשתמע מכך שמקרא מגילה (ג') עדיף על לימוד תורה (ב').
תלמוד תורה ומת מצוה - מת מצוה עדיף, מדתניא: מבטלין תלמוד תורה להוצאת מת ולהכנסת כלה.
הברייתא מלמדת כי קבורת מת מצווה מבטלת לימוד תורה, משמע שמת מצוה (ד') עדיף על לימוד תורה (ב')
עבודה ומת מצוה - מת מצוה עדיף, מולאחתו דתניא: לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ לֹא יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ (במדבר ו', ז') מה תלמוד לומר? הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו, ושמע שמת לו מת, יכול יטמא - אמרת: לא יטמא. יכול כשם שאינו מיטמא לאחותו כך אינו מיטמא למת מצוה - תלמוד לומר ולאחתו: לאחותו הוא דאינו מיטמא, אבל מיטמא למת מצוה.
הפסוק בפרשת נשא מלמד אותנו כי כהן העובד עבודה בבית המקדש אינו מפסיק בעבודתו כדי לקבור אפילו את קרוביו (אביו, אמרו ואחותו). מכאן מדייקת הברייתא כי אמנם עבודה דוחה קבורת מת קרוב, אך אינה דוחה קבורת מת מצווה. מכאן שמת מצווה (ד') עדיף על עבודת בית המקדש (א').
בעי רבא: מקרא מגילה ומת מצוה הי מינייהו עדיף? מקרא מגילה עדיף משום פרסומי ניסא, או דלמא מת מצוה עדיף - משום כבוד הבריות?
לאחר כל ההקדמות הללו, מגיע רבא לשאלתו: מבין שתי המצוות החשובות של מקרא מגילה ומת מצווה, שלמדנו זה עתה ששתיהן דוחות את עבודת בית המקדש ואת לימוד תורה, מה עדיף? האם מקרא מגילה עדיף שהרי יש במצווה זו פרסום הנס שהוא פרמטר חשוב (כפי שלמדנו במסכת שבת לעניין פרסום הנס של הדלקת נר חנוכה), או שמא קבורת מת מצווה שהיא דואגת לכבוד המת, שזהו חלק חשוב מערך ''כבוד הבריות''. במילים אחרות: האם עדיף פרסום הנס או עדיף כבוד הבריות.
בתר דבעיא הדר פשטה: מת מצוה עדיף. דאמר מר: גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה.
רבא בעצמו פשט את בעייתו והכריע כי כבודם של הבריות עדיף על פרסום הנס, ולכן יש לקבור את המת ולא לקרוא את המגילה. רבא מוכיח את מסקנתו מן הכלל שלמדנו מספר פעמים שנושא הקשור לכבוד הבריות יכול אפילו לדחות מצוות לא תעשה דאורייתא. ההוכחה לכך מדין הלכות מציאה. שם למדנו כי אדם מכובד לא חייב להרים מציאה ולהחזירה, משום כבודו של התלמיד חכם, למרות שיש מצוות ''לא תעשה'' ("לא תוכל להתעלם") האוסרת להתעלם ממציאה ולא להחזירה .
יש להעיר כי כבוד בריות דוחה לא תעשה באופן של אי עשייה (שב ואל תעשה), אך אין היתר לעשות מעשה ממש, כדי לדחות מצווה מהתורה. 
 

מהו המסר

עסקנו רבות בעבר בעניין כבודם של אנשים. זהו פרמטר כל כך חשוב ביהדות, אשר דוחה אפילו מצוות לא תעשה מן התורה. אנו רואים כי התורה וחכמינו דואגים מאוד לכבודם של אנשים. הלכה המלמדת אותנו עד כמה עלינו להיזהר מלפגוע בכבודם של אנשים. לא בדיבור לא במעשה, ואף לא ברמז או "בקריצה''. גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה. 
 
 
ולע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]