קיצור דרך דרך שטח פרטי

הרב דב קדרון

מגילה ח ע"א

בגמרא נאמר שסתם אדם לא מקפיד על כך שאנשים דורכים ברשותו ("דריסת הרגל"), ובתוספות מובא בשם רבנו תם שיש הבדל בין בקעה לחצר, כי בבקעה לא איכפת לבעלי השטח שאנשים ידרכו שם, אבל בחצר יש אנשים שמקפידים על כך שזרים לא ידרכו ברשותם.

דיירי בניין מסוים תבעו לדין תורה אדם שהיה רגיל לקצר את דרכו דרך אותו בית. הם טענו שהמעבר של אותו אדם וכן של אנשים אחרים מהווה הפרעה לדיירי הבניין והם תובעים ממנו לחדול ממנהגו.

דייני בית הדין (מובא בשורת הדין כרך יז עמוד רעה) קבעו כמה כללים בעניין זה, ובעיקר חילקו בין מצב בו היו רגילים אנשים לעבור באותו מקום לפני שנבנה שם בניין או נעשתה שם חצר, שאז הציבור העובר שם קנה את זכות המעבר ואסור לקחת זכות זו מהם, לבין מצב בו קדם הבניין או החצר למעבר האנשים, שאז רשאים בני הבניין למנוע מהם לעבור שם.

בנוסף לכך הם כתבו שרשאי אדם לעבור דרך הרשות הפרטית או חדר המדרגות כדי להגיע לביתו של אחד מדיירי הבנין.

וכן: כאשר עובר האדם ברשות לשם קיצור דרך, וחפץ להשתמש בממונו של בעל הרשות, כגון שימוש במעלית או חשמל, ודאי שהדבר אסור.