מה נשתנו אלו מאלו
מגילה טו ע"ב
"אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: עתיד הקדוש ברוך הוא להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק, שנאמר בישעיהו: (כח, ה) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' צְבָאוֹת לַעֲטֶרֶת צְבִי".
אך לא לכולם, אלא רק לאלו שמפורטים בהמשך הפסוק: למי שמשים עצמו כשיריים, ולדן את יצרו, ולדן דין אמת לאמתו, ולמתגבר על יצרו, ולאותם שנושאין ונותנין במלחמתה של תורה, ומשכימין ומעריבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.
אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! מה נשתנו אלו מאלו?
אמר לה, כפי שממשיך הפסוק: (שם ז) גַּם אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ.
כך היא הגירסה הנכונה.
והמשפט: "אמר לה הקדוש ברוך הוא: ישראל עסקו בתורה, אומות העולם לא עסקו בתורה" אינו מופיע בכתבי היד ובדפוסים הראשונים, וגם לא בסוגיה המקבילה במסכת סנהדרין. וגם אינו מובן יחד עם ההמשך.
אבל צריך להבין, מה בדיוק טענה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא באומרה: רבונו של עולם, מה נשתנו אלו מאלו? הרי יש בידם את כל המעלות שנמנו – כגון מתגבר על יצרו, משכימין ומעריבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ודאי שהם שונים מאחרים!
וגם צריך להבין מה היתה תשובתו של הקדוש ברוך הוא באומרו את הפסוק שבהמשך: וְגַם אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ?
אלא שהדברים מרמזים לסוגיה במסכת עירובין: (דף סד ע"ב) "אמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה: יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שֶׁחָרַב בית המקדש ועד עכשיו, שנאמר: (ישעיהו נא, כא) לָכֵן שִׁמְעִי נָא זֹאת עֲנִיָּה וּשְׁכֻרַת וְלֹא מִיָּיִן".
גם שם פסוק מספר ישעיהו מדמה את ישראל לשיכורים מיין.
ופירש שם רש"י: "יכולני לפטור - לטעון על כל ישראל לפני הקדוש ברוך הוא דָּבָר שֶׁיִּפָּטְרוּ כולן מדינא לעתיד לבוא, לומר שהן שיכורים ואין נתפשין על עונם".
וזהו שענה הקב"ה גם אצלנו: אמנם אותם החסידים שֶׁנִּמְנוּ בפסוק נכשלים גם הם בחטאים לרוב, (קהלת ז, כ) כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא. ומיום שחרב בית המקדש האמת נעדרת (סוטה דף מט ע"ב; סנהדרין דף צז ע"א), וּוַדָּאי טועים הם בכמה עניינים.אבל למרות זאת אותם צדיקים "עושין צביונו ומצפין תפארתו", כלומר עושים את רצונו של ה' ככל שהם מצליחים, ומצפים לישועתו – שיוכלו אז לעובדו בשלמות. רודים הם ביצרם גם אם קרה שנכשלו בו. ומבקשי אמת – שואפים שתתגלה הדרך הנכונה ביותר לעובדו.
ולכן - פָּקוּ פְּלִילִיָּה - מתפוקק עונשם בגיהנם, וכבר אינם נתפשים על עֲווֹנָם. כי כל עוונם אינו אלא מהפנים ולחוץ מחמת 'שִׁכְרוּת' הגלות.
כשאמרתי את הדברים לפני הגרז"ן גולדברג זצ"ל, הוא חידד את הדברים והוסיף, שלפי פירוש זה לשון הַקִּטְרוּג "מה נשתנו אלו מאלו" דומה לגמרי לַקִּטְרוּג של מדת הדין על ים סוף: מה נשתנו אלו מאלו הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה. גם שם הטענה היתה שישראל דומים במעשיהם למצרים, וגם שם הם לא עשו זאת מתוך זדון, אלא מחמת אונס שיעבוד מצרים.
