גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון א'רצ"ו מדור "עלי הדף"
מסכת מגילה
דף יג ע"א

כשירדה בתיה בת פרעה לרחוץ מגילולי בית אביה - האם היתה טבילה לשם גירות

ידועים דברי הגמרא אודות בתיה בת פרעה במכילתין (יג.): "רבי שמעון בן פזי כי הוה פתח בדברי הימים אמר הכי... 'ואשתו היהודיה ילדה את ירד אבי גדור ואת חבר אבי שוכו ואת יקותיאל אבי זנוח ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד' (דה"א ד, יח), אמאי קרי לה 'יהודיה' על שום שכפרה בעבודה זרה, דכתיב (שמות ב, ה) 'ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור', ואמר רבי יוחנן שירדה לרחוץ מגילולי בית אביה" וכו'.

הנה, כלפי דרשתם ז"ל על הנאמר בפרשתנו: "ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור" - "אמר רבי יוחנן שירדה לרחוץ מגילולי בית אביה", כתב רש"י: "לרחוץ - לטבול לשום גירות", וכן כתב רש"י במס' סוטה על דברי הגמרא (יב:): "'ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור', אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי, מלמד שירדה לרחוץ מגלולי אביה, וכן הוא אומר (ישעי' ד, ד) 'אם רחץ ה' את צואת בנות ציון" וגו', ופירש"י: "לרחוץ - לטבול שם לשם גירות", ובספר 'טורי אבן' נתקשה בזה"ל: "לכאורה משמע שטבלה לשם גירות, דקיי"ל גר צריך טבילה. והא ליתא, דזה אינו אלא בבא ליכנוס לקדושת ישראל, לצאת מתורת בני נח, דהא נפקא ליה הא מדור המדבר שמלו וטבלו כשבאו לקבל את התורה בפרק ב' דמס' כריתות (ט.) ובפרק הערל (יבמות מו:), והכי נמי עבד כנעני כשיוצא מתורת בן נח, ובא לכנוס לכלל מצות שהנשים חייבות בהן בעי טבילה, כדאמרינן בפ"ק דיבמות (ט.), אבל באותו זמן עדיין כולן היה עליהם תורת בני נח, וטבילה זו למה". ומסיק ה'טורי אבן': "ובסוף פרק קמא דסוטה דרשינן 'ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור', אמר רבי יוחנן משום רשב"י, מלמד שירדה לרחוץ מגילולי אביה', וכן הוא אומר 'אם רחץ ה' את צואת בנות ציון', ופירש רש"י 'וכן הוא אומר, שהרוחץ ומתנקה מעונו קרוי רחץ', משמע, דהא גופיה מה שכפרה בגלולי אביה הוא דמקרית רחיצה", והיינו, שענין הרחיצה לא היה כטבילה לשם גירות, אלא מענין רחיצה מעון עבודה זרה - שכפרה בגלולי בית אביה.

ואמנם כדברי ה'טורי אבן' מצדד גם המהרש"א במס' סוטה, וז"ל: "'לרחוץ מגלולי אביה', פירש"י 'לרחוץ לטבול לשום גיורת' עכ"ל, אבל לפירושו לא הוי ליה לאתויי האי קרא 'אם רחץ ה'' גו', דלא איירי ברחיצה ממש, וטפי הוי ליה לאתויי מכמה מקראות דכתיב רחיצה גבי טבילה... אלא שזו הרחיצה נאמרה למשל על רחיצת עצמה מגילולי בית אביה, ודרש ליה מדלא כתיב 'לרחוץ בתוך היאור', אלא 'על היאור', להורות שלא היה זו רחיצה ממש, ובהא קמשתעי נמי קרא ד'אם רחץ ה'' גו', משל על השבים ומתנקים שהיו מלוכלכים בנות ציון בגלולי עבודה זרה...". וכעין זה כתב הנצי"ב ב'מרומי שדה', שאכן היתה טבילה ממש, אך לא לשם גירות, ובלשונו: "לא שהיה טבילת גרים כמשמעו, שהרי לא היה אז ענין זה, אלא שדרך בעל עבירה, אפילו ישראל, כשנעשה בעל תשובה עליו לרחוץ, כמבואר ביו"ד סי' רס"ח... והכי נמי כשעלה על דעתה להנקות מגילולי בית אביה ירדה לרחוץ".

לעומת זאת בהגהות 'אמרי ברוך' לבעל ה'ברוך טעם' זי"ע על ה'טורי אבן' העיר על דבריו, דהלא גם קודם מתן תורה מצינו שנשתנו דינם של בני ישראל משאר בני נח, וכדברי הרמב"ם (הל' מלכים פ"ט ה"א): "על ששה דברים נצטוה אדם הראשון, על ע"ז ועל ברכת השם ועל שפיכות דמים ועל גילוי עריות ועל הגזל ועל הדינים... הוסיף לנח אבר מן החי... נמצאו שבע מצות, וכן היה הדבר בכל העולם עד אברהם, בא אברהם ונצטוה יתר על אלו במילה והוא התפלל שחרית, ויצחק הפריש מעשר והוסיף תפלה אחרת לפנות היום, ויעקב הוסיף גיד הנשה והתפלל ערבית, ובמצרים נצטוה עמרם במצות יתירות עד שבא משה רבינו ונשלמה תורה על ידו", ושפיר היתה אז קדושת ישראל יתר על שאר בני נח, והיה שייך בזה המושג של גירות, והוצרכה בתיה לטבול לשם גירות.

ובעצם הדבר, אם היה שייך ענין של 'גירות' קודם מתן תורה יש בו פולמוס גדול, ונביא מה שציין בזה הגר"י ענגיל זצ"ל בספרו 'בית האוצר' (מע' א-ב אות י): "הנה נא מצינו ענין גירות עוד קודם מתן תורה, עיין במדרש (בר"ר לט, יד) על הכתוב (בראשית יב, ה) 'ואת הנפש אשר עשו בחרן', וז"ל: 'אלו הגרים שגיירו כו', אברהם היה מגייר את האנשים, ושרה מגיירת את הנשים' כו' עכ"ל, ועוד שם (פד, ד) 'אברהם גייר גיורים כו', יעקב גייר גיורים כו', יצחק גייר גיורים כו', 'וישב יעקב בארץ מגורי אביו' (בראשית לז, א) 'מגיורי אביו' כו', עכ"ל, ועיין עוד במדרש (שם צו, ו): 'רבי אבא בר כהנא אמר כפאן למול (-יוסף כפה את המצרים למול), ואולם לא נאמר כאן לשון גירות, ואמנם בזכרוני שנמצא באיזה מדרש על הכתוב (שמות יב, לח) 'וגם ערב רב עלה אתם', שהם הגרים שגייר יוסף, ואיני זוכר עתה מקומו איה... ועיין עוד סוטה (יב:): 'ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור', 'אמר רבי יוחנן משום רשב"י שירדה לרחוץ מגלולי אביה', וברש"י 'לטבול שם לשם גירות'...".

בהמשך הדברים רצה הגר"י ענגיל זצ"ל לתלות הדבר במחלוקת הראשונים אם יצאו האבות וזרעם אחריהם קודם מתן תורה מכלל בני נח, י"א שיצאו מכלל בני נח בין להקל ובין להחמיר, וי"א שיצאו רק להחמיר ולא להקל מהם דין בני נח, כי אם יצאו מכלל בני נח לגמרי שייך כבר ענין גירות מאז, ואם לא נשתנה דינם לגמרי – ונשארו כבני נח לחומרא מה שייך ענין גירות להוציאם מכלל בני נח, אולם בהמשך דבריו מבואר ששייך עכ"פ דין גירות כלפי הדינים שנשתנו לחומרא כישראל, וסברא זו נזכרת בדברי ה'ברוך טעם' שהזכרנו, כי עכ"פ נשתנה דינם של זרע אברהם יצחק ויעקב משאר בני נח כלפי מצוות מסוימות, ובהן שייך המושג של גירות גם קודם מתן תורה (ע"ע חידושי הגרי"ז הלוי פר' בא מה שציין בזה).