מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
 

תלמוד תורה חשוב מכיבוד אב ואם

הרב צבי שפיץ

מגילה טז ע"ב

נאמר במגילה (טז:) אמר רבה, אמר רב יצחק בן שמואל בן מרתא: גדול תלמוד תורה יותר מכיבוד אב ואם. שכל אותן שנים שהיה יעקב בבית עבר [כלומר – 14 שנה] לא נענש ע"כ.

והנה הלכה זו נפסקה בשו"ע יו"ד (סי' רמ, יג) אמנם כתב שם בפתחי תשובה (ס"ק ח) בשם הפרי חדש שהלכה זו קיימת – דווקא אם הבן הולך ללמוד מחוץ לעירו או בארץ אחרת במקום תורה שנמצא שם. אבל אם לומד תורה בביתו או בעירו בסמיכות לביתו, ואביו או אמו רוצים שישרתם כעת בדבר מסויים – צריך הבן לעזוב את לימודו ולשרתם, ולאחר מכן יחזור לתלמודו. כמבואר שם בשו"ע (סעיף יב), וכן בשו"ע שם (סי' רמו, יח).

כתב השו"ע יו"ד (סי' רמ, כה) בשם שו"ת תרומת הדשן, שאם הבן רוצה ללמוד בישיבה מסויימת כי חושב ששם יצליח יותר בלימודיו או שהוא רוצה לקבל תורה מרב שמלמד בישיבה זו, ואביו מתנגד לכך מסיבות צדדיות שאינן קשורות לטיב הלימוד – אינו צריך לשמוע לאביו בנידון זה, כי תלמוד תורה קודם לכיבוד אב. ע"כ. אמנם ההוראה המקובלת היא, שאם הסיבה שמחמתה מתנגד האב היא ענינית, ולדעתו מתוך הכרותו את תכונות בנו, וכן את מעלותיה של הישיבה הנ"ל ותכונות רבניה ותלמידיה, הוא חושב שבנו לא יצליח בלימודו שם – הבן צריך לשמוע בקול אביו. מאחר ובנידון זה דעתו של אביו נובעת לצורך הלימוד תורה ולא מסיבות צדדיות כמו בנידון שכתב שם השו"ע, לפיכך מצוות כיבוד אב כאן שמצורפת לה ג"כ איכות לימוד תורתו של הבן, היא מחייבת את הבן לשמוע בקול אביו.

והנה כתב שם בפתחי תשובה (ס"ק כב) בשם חמודי דניאל, שאם הבן רוצה להתפלל במקום מסויים משום שמתפללים שם יותר בכוונה ואמו [וה"ה אביו] מוחים בו – אינו צריך לשמוע להם ע"כ. וכנראה שהבין שבכל מעלה בעבודת ה', שהבן מרגיש יותר קרבת אלוקים עמה, אין הבן מחויב לשמוע להוריו. אמנם גם בנידון זה והדומים לכך צריך לדון בכל מקרה לגופו – מהי סיבת התנגדות הוריו. האם היא סיבה צדדית שאינה קשורה לתפילה או אדרבה שהם סוברים שגם מצד שהתפילה תהיה בכוונה יותר - עדיף לבן להתפלל במקום אחר, שבמקרה זה יצטרך הבן לשמוע להוריו.