אין סתם מילים / רפי זברגר

מגילה טו ע''א

הקדמה

אנו ממשיכים בפירוש פסוקים מתוך מגילת אסתר.
לאחר שהתרצתה אסתר ללכת למלך אחשורוש למרות שלא זומנה אליו, תוך נטילת סיכון עבורה, ביקשה ממרדכי להכריז בשושן על צום של כל היהודים במשך שלשה ימים, ובמקביל, גם היא ונערותיה צמו באותם ימים.
 

הנושא

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בְּבֵית הַמַּלְכוּת נֹכַח פֶּתַח הַבָּיִת (אסתר ה', א') - בגדי מלכות מיבעי ליה!
ביום השלישי לצום זה שהחל ביום ראשון של פסח, לבשה אסתר את בגדי המלכות ועמדה בחצר בית המלך, כך שהמלך יוכל לראותה ממקום מושבו. שואלת הגמרא: מדוע הפסוק תאר שאסתר לבשה מלכות, במקום לומר שהיא לבשה בגדי מלכות?
אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: מלמד שלבשתה רוח הקדש, כתיב הכא וַתִּלְבַּשׁ, וכתיב התם (דברי הימים א י''ב, י''ט): וְרוּחַ לָבְשָׁה אֶת עֲמָשַׂי רֹאשׁ הַשָּׁלִישִׁים לְךָ דָוִיד וְעִמְּךָ בֶן יִשַׁי שָׁלוֹם שָׁלוֹם לְךָ וְשָׁלוֹם לְעֹזְרֶךָ כִּי עֲזָרְךָ אֱלֹהֶיךָ וַיְקַבְּלֵם דָּוִיד וַיִּתְּנֵם בְּרָאשֵׁי הַגְּדוּד.
רבי אלעזר בשם רבי חנינא מתרץ כי אין הכוונה בפסוק זה ללבישת הבגדים, אלא ''לבישת רוח הקודש''. ואמנם הוכחנו בדף הקודם מכאן כי אסתר הייתה נביאה. פירוש זה נלמד מגזירה שווה בין הפעל לבש כאן ולבש בדברי הימים.
שם מייחסים לבישה ל''רוח'' (רוח מלשון רצון), אף כאן נייחס את הפועל התלבשות לרוח [הקודש].
ומכיוון שהבאנו תשובה של רבי אלעזר בשם רבי חנינא מביאה הגמרא מספר מימרות נוספות שאמר רבי אלעזר בשם רבי חנינא. נתמקד בשתי מימרות הראשונות העוסקות בקללת הדיוט (אדם ''פשוט'') וברכת הדיוט.
ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך, שהרי שני גדולי הדור ברכום שני הדיוטות ונתקיימה בהן, ואלו הן: דוד ודניאל, דוד - דברכיה ארונה, דכתיב (שמואל ב כ''ד, כ''ג): הַכֹּל נָתַן אֲרַוְנָה הַמֶּלֶךְ לַמֶּלֶךְ ס וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל הַמֶּלֶךְ ה' אֱלֹהֶיךָ יִרְצֶךָ: דניאל - דברכיה דריוש, דכתיב (דניאל ו', י''ז): בֵּאדַיִן מַלְכָּא אֲמַר וְהַיְתִיו לְדָנִיֵּאל וּרְמוֹ לְגֻבָּא דִּי אַרְיָוָתָא עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לְדָנִיֵּאל אֱלָהָךְ דִּי אנתה אַנְתְּ פָּלַח לֵהּ בִּתְדִירָא הוּא יְשֵׁיזְבִנָּךְ.
רבי אלעזר מעורר אותנו להתייחס לדיבורים של כל אדם, גם אם הוא אדם פשוט (הדיוט). אף אם אדם הדיוט מברך, הרי ''הברכה עושה רושם בשמים'', ומשפיעה וגורמת לאנשים המתברכים להתברך. רבי אלעזר מוכיח משני מקורות:
1. אֲרַוְנָה (אדם הדיוט) ברך את דוד מלך ישראל בעת המגיפה הגדולה, ואמנם הכתוב מתאר שני פסוקים לאחר מכן (פסוק כ''ה) כי המגפה נעצרה.
2. לפני שדריוש זרק את דניאל לגוב האריות הוא ''ברך'' אותו שהא-ל שהוא עובד לו כל הזמן יעזור לו לשרוד, ואמנם דניאל ניצל ויצא חי ושלם משם.
ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קלל את שרה וּלְשָׂרָה אָמַר הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ הִנֵּה הוּא לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ וְאֵת כֹּל וְנֹכָחַת (בראשית כ', ט''ז) , ונתקיים בזרעה (שם כ''ז, א'): - וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי.
כשם שברכת הדיוט לא תהא קלה בעינינו, מוסיף רבי אלעזר בשם רבי חנינא גם לכיוון השני של הקללות. כאשר הדיוט מקלל, לא נזלזל בכך ונתייחס לסכנה שביישום הקללה. הוא מוכיח זאת מקללת אבימלך את שרה שיהיו במשפחתה אנשים עיוורים, על כך שהסתירה את עובדת היותה נשואה לאברהם, ואמנם יצחק בנה התקשה לראות בזקנותו.   
 

מהו המסר

שתי המימרות האחרונות של רבי אלעזר בשם רבי חנינא מלמדות אותנו להתייחס ברצינות לדברים הנאמרים על ידי בני אדם. לא לזלזל בברכות של אנשים פשוטים, ולהיזהר מאוד מקללות של כל אדם.
משמעות נוספת היא ביחס לדיבור שלנו. גם עלינו מוטלת אחריות שלא לקלל אחרים (אלא אם כן מדובר באנשים רשעים) ובוודאי שלא לדבר על עצמנו או משפחתנו דברים לא טובים. כללים אלו נושקים למשפט ''ברית כרותה לשפתיים'' המייחסת חשיבות ומשמעות לכל מה שיוצא מפינו, כך שאין ''סתם מילים''' אשר הולכות לאבדון.
 
 
לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]