גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון א'רצ"ז מדור "עלי הדף"
מסכת מגילה
דף טו ע"א

"וצומו עלי שלושת ימים לילה ויום" – האם ביטלו מצות אכילת מצה באותה שנה

על הפסוק במגילת אסתר (טו, יז): "ויעבור מרדכי ויעש ככל אשר צותה עליו אסתר", דרש רב במכילתין (טו.): "'ויעבור מרדכי' - שהעביר יום ראשון של פסח בתענית", וברש"י: "יום טוב ראשון של פסח, שהרי בשלשה עשר בניסן נכתבו האגרות וניתן הדת בשושן, וארבעה עשר וחמשה עשר וששה עשר התענו, ובששה עשר נתלה המן בערב".

דקדק בזה ה'יערות דבש' (ח"ב דרוש ט): "ויש להבין למה דוקא דעבר מרדכי, הא כל ישראל עברו וצמו, וגם מה זה דנקט דהתענה ביו"ט... ולא קאמר דעבר ולא אכל מצה בליל פסח הראשון, דכתיב (שמות יב, יח) 'בערב תאכלו מצות', והם התענו ג' ימים וג' לילות".

וכתב ליישב: "אבל הענין כן... כי אז ישבו בית דין הגדול בירושלים, ממש רוב כנסת הגדולה ונביאים, ואם כן המה קבעו חדשים ושנים, ובחוץ לארץ לא ידעו זמן קביעתם, ומתחילה אמרינן דהיה חודש חסר, ולכך בשושן מסתם חשבוהו לאדר חסר, וממנו חשבו ר"ח ניסן ביום שלשים של אדר, והיה בי"ג בו גזירת המן, ותענית אסתר י"ג י"ד ט"ו, ובאמת חשבו להתענות מבלי לאכול מצה של מצוה, עת לעשות לה', וביום ט"ו נכנסה אסתר, ובלילה אכלו ישראל כי פסקה התענית, ובו בלילה נדדה שנת המלך, אבל מאת ה' היה לבל יבטלו ישראל ממצות מצה, נתן בלב כנסת הגדולה בירושלים לעבּר אדר, והיה ר"ח ניסן ביום ל"א של אדר, ואם כן באמת באה אסתר למלך ביום י"ד ניסן, ובלילה שפסק התענית אכלו ישראל מצות כראוי, ואז נדדה שנת המלך, והוא באמת ליל ט"ו כראוי 'ליל המשומר ובא מן המזיקין'. והנה ה'יפה ענף' וכולם כתבו במה שנאמר (דף טז.) 'וישב מרדכי אל שער המלך' - ששב לשקו ותעניתו, כי מרדכי החמיר להוסיף ולהתענות אף ביום ט"ז, אף שכבר תמו שלשה ימי תענית, ואם כן התענה באמת ביום ט"ו ניסן שהוא יו"ט דאורייתא, ולכך התורה העידה לנו כפי האמת וקביעת אנשי כנסה"ג שעבר מרדכי יו"ט ראשון של פסח בתענית ומצה, כי כך היה כפי קביעת האמת, וישראל בכלל אכלו ולא עברו בביטול מצה ויו"ט כלל, ואתי שפיר הכל".

יסוד דבריו המחודשים בנוי על השיטה במדרש (עי' אסת"ר ח,ז; פדר"א פ"נ), שימי התענית היו: י"ג י"ד ט"ו בניסן, ועל כך חידש שימים אלו הם רק לפי מה שלא ידעו בשושן שעיברו את חודש אדר בבי"ד הגדול בירושלים, ואמנם לאחר שעיברו את החודש, נמצא שימי התענית היו: י"ב י"ג י"ד בניסן, ובליל ט"ו כבר לא התענו, ושפיר אכלו מצה, ואכן ליל זה הוא משומר ובא מן המזיקים, ולכן "בלילה ההיא נדדה שנת המלך", ורק מרדכי בלבד המשיך בתעניתו ליום נוסף, ורק הוא העביר את יו"ט ראשון של פסח בתענית [כי לפי שיטות אחרות (עי' 'מנות הלוי' אסתר ד, טז) שימי התענית היו י"ד ט"ו ט"ז, לא הועילו דבריו כלל, כי גם כשעיברו את אדר, נמנה יו"ט ראשון של פסח בימי התענית, ולא אכלו מצה].

אולם עיקר דבריו תמוה, כי מה הועיל ליישב קושייתו השני' - מדוע נקט שהתענה ביו"ט, ולא נקט שעבר ולא אכל מצה, הרי ממה נפשך, שאר כל ישראל - אחרי שנודעו שנתעברה החודש, הרי גם לא התענו ביום ראשון של פסח, ואילו מרדכי הצדיק הלא המשיך בתעניתו ביום ט"ו – הן לענין תענית יו"ט ראשון של פסח והן לענין אכילת מצה, ועדיין קשה שלא נקטו שעבר ולא אכל מצה.

ואמנם, בעיקר קושייתו זו האריך ה'ערוך לנר' (יבמות קכא:), כלפי הא דהוכיחו שם במס' יבמות שהמתענה שלשה ימים לילה ויום ונשאר בחיים אין זה נחשב כמעשה נסים, ממה שנאמר (אסתר ד, טז): "וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום", ומוכח מזה שהתענו בשושן ג' ימים לילה ויום כפשטות הכתוב (וכן מבואר ב'תרגום שני' על המגלה), ומאידך מצינו ב'ילקוט שמעוני' (אסתר רמז תתרנו): "והיאך היו צמים שלשה ימי לילה ויום ולא היו מתים, אלא שהיו מפסיקין מבעוד יום" (וכן מבואר ב'תרגום ראשון' על המגלה), ומוכח מזה שדברי המדרש הם שלא כפשטות דברי הש"ס שלנו, וכתב הערל"נ : "די"ל דרב סבירא ליה גם כן כדעת המדרש שבליל ט"ו לא התענו ואכלו מצה, ולכן לא קחשיב רק מה שהתענו ביו"ט ראשון של פסח" (עי"ש, וע"ע בישוב דברי הילקוט - שיעלו יפה עם פשט לשון הכתוב "שלושת ימים לילה ויום" - בשו"ת ריב"ש סי' תטז; אור חדש למהר"ל בפסוק וצומו עלי; שו"ת חתם סופר יו"ד סי' קצ),

עוד כתב ליישב הקושיא: "שהרי שיעור עינוי הוא בפחות מככותבות, שהיא יותר מכזית, כמבואר בפרק יוה"כ (יומא עט:), ושיעור אכילת מצה הוא בכזית, ולכן לא היה כאן עבירת אכילת מצה, די"ל דבאמת אכלו כזית מצה, ואפילו למ"ד חצי שיעור אסור מן התורה [ואם כן היה ראוי להיות אסור לאכול כזית מצה בגלל חצי שיעור של ככותבת – מחמת חובת התענית], יש לומר דמתחלה לא קבלו שלא לאכול חצי שיעור [והיינו, שמעיקר חובת התענית לא קבלו עליהם לאסור בחצי שיעור, בכדי שיהיו יכולים לצאת ידי מצה], ומכל מקום קרא ליה צום ועינוי, כיון דלא אכלו ככותבות דמייתב דעתא, ולכן קאמר רב 'שהעביר יו"ט של פסח בתענית', דביו"ט צריך לאכול כביצה פת... וכביצה היא יותר מככותבות, וזה ודאי לא אכלו דאם כן לא היה עוד צום...".

ישוב זה העלה גם בשו"ת 'ערוגת הבשם' (או"ח סי' קפ), והוסיף עוד: "ובזה יש לפרש היטב לישנא דקרא, דכתיב 'וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו', ולכאורה לישנא כפילא הוא, ולהנ"ל י"ל דהוצרכה תרווייהו, דאי מ'לא תאכלו' הוה אמינא דשיעורו בכזית, וא"כ לא הוי מצי לאכול כזית מצה, משו"ה כתיב נמי 'וצומו', למימרא דבכדי שיעור תענית הוא דגזרו, וב'צומו עלי' גרידא נמי לא הוי סגי, דהו"א דמיתסרי בכל חמשה עינויים... משו"ה הדר מפרש 'וצומו עלי', היינו לענין אכילה ושתיה גרידא" (וע"ע שו"ת בסו"ס 'ערוך לנר' סי' טו).