פרוז בן יומו - קבוע או זמני?
הרב דב קדרון
מגילה יט ע"א
על פי דברי התלמוד הירושלמי כותבים כמה ראשונים שאדם שגר בעיר המוקפת חומה (בן כרך) שהיה בי"ד באדר בעיר שאינה מוקפת חומה וקרא שם את המגילה, וחזר לכרך בליל ט"ו – חייב לקרוא שוב ביום ט"ו, אולם תוספות חולקים על כך וסוברים שכבר נפטר בקריאתו ביום י"ד ואין חיוב נוסף עבורו לקרוא בט"ו.
ב"בירור הלכה" מובא ביאורו של הגר"א שפירא זצ"ל (מנחת אברהם, סימן ז) למחלוקת זו: שלשיטת תוספות כל מי שהתחייב לקרוא ביום י"ד, גם אם מקום מגוריו הקבוע הוא בעיר מוקפת חומה, אלא שהזדמן לעיר הפרוזה ליום אחד ומדין "פרוז בן יומו" קרא בי"ד – נחשב הדבר שקרא את המגילה בזמנה, ואין עליו חיוב נוסף באותה שנה לקרוא את המגילה.
אולם הראשונים האחרים סבורים שאדם שמקום מגוריו הקבוע הוא בעיר מוקפת חומה, והזדמן ליום אחד לעיר פרוזה, אמנם התחייב לקרוא שם את המגילה, מדין "פרוז בן יומו", אבל אין זו נחשבת בשבילו קריאה בזמנה כאשר הוא שב בליל ט"ו למקום מגוריו הקבוע, כי מקום קביעותו הוא בעיר מוקפת חומה, ולכן חייב לקרוא שוב את המגילה ביום ט"ו, שהוא יום חיובו העיקרי.
לפי ביאורו נמצא שנחלקו הראשונים האם דין הגמרא: "פרוז בן יומו נקרא פרוז", כוונתו שזו נחשבת קריאת המגילה העיקרית של אותו אדם, או שמא זהו חיוב זמני לאותו יום, אך מכיוון ששב לעירו – הקריאה במקומו הקבוע היא חיובו העיקרי.
