סקר
איך אתה לומד דף יומי?






 

גילוי הנקודה הכואבת / רפי זברגר

מגילה כג ע''א

 

הקדמה

למדנו במשנה הראשונה בפרק את מספר העליות בכל המועדים במשך השנה.
• בשני וחמישי, בשבת במנחה - קורין שלשה, אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן...
עזרא תיקן קריאת התורה בימי שני וחמישי, ואנו לומדים במשנה כי עולים רק שלושה אנשים: כהן, לוי וישראל.
לא פוחתים משלשה ולא מוסיפים על שלושה עולים, ''כדי לא להקשות על הציבור יותר מידי''. זאת כיוון שבימי החול יוצאים לעבודה, ובשבת מדובר בזמן הסמוך לערבית (מנחה קטנה).
• בראשי חדשים ובחולו של מועד - קורין ארבעה, אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן
המשנה מוסיפה כלל: כל שיש בו מוסף ואינו יום טוב - קורין ארבעה.
כל יום שנוספת בו קדושה מוסיפים עוד עולה. בראש חודש מקריבין קרבן מוסף, ולכן עולים ארבעה.
לא מוסיפים על מספר העולים מאותו טעם לעיל, כיוון שרוב ראשי חודשים הם בימי חול, בהם עסוקים בעבודה.
• ביום טוב חמשה.
ביום טוב נאסרו המלאכות חוץ ממלאכת אוכל נפש ולכן מוסיפים עולה נוסף.
• ביום הכפורים - ששה,
ביום כיפור נאסרה גם עשיית מלאכת אוכל נפש, ויש חיוב כרת לאדם העובר על איסור מלאכה, ולכן מוסיפים עוד עולה.
• שבת - שבעה. אין פוחתין מהן, אבל מוסיפין עליהן ...
בשבת מתחייבים סקילה, שהיא מיתה חמורה יותר, ולכן מוסיפים קורא נוסף. ביום זה (וכנראה גם ביום טוב וביום כיפור). בשבת מותר להוסיף עולים, כיוון ש''אין לחץ של עבודה''.
  

הנושא

הני שלשה חמשה ושבעה כנגד מי?
עיקר השאלה כנגד מה תיקנו חמשה עולים ביום טוב ושבעה עולים בשבת, ולכן מוסיפה הגמרא גם לשאלה כנגד מה תיקנו שלשה עולים בשני וחמישי ושבת במנחה (הסברנו כבר לעיל את הסיבה).
בהמשך תשאל הגמרא כנגד מה תקנו ששה ימים ביום כיפור.
הגמרא לא שאלה על ראש חודש וחול המועד, אולי בגלל שהיה ברור לה שמוסיפים עוד עולה בימים אלו שהקדושה מתווספת על יום חול.
פליגי בה רבי יצחק בר נחמני וחד דעמיה, ומנו - רבי שמעון בן פזי, ואמרי לה: רבי שמעון בן פזי וחד דעמיה, ומנו - רבי יצחק בר נחמני, ואמרי לה רבי שמואל בר נחמני. חד אמר: כנגד ברכת כהנים,
ישנן שתי תשובות של שני חכמים. או רבי יצחק ועמו (הפחות חשוב) רבי שמעון בן פזי, או להיפך: רבי שמעון ועמו רבי יצחק (או רבי שמואל). אחד מהם אמר שהמספרים הללו כנגד מספר המילים בברכת כוהנים. שהרי בחלק הראשון של הברכה ישנן שלש מילים, בשני – חמש מילים ובחלק האחרון שבע מילים.
וחד אמר: כנגד שלשה שומרי הסף, חמשה מרואי פני המלך, שבעה רואי פני המלך.
בספר ירמיהו מתוארים ''אנשים חשובים'' אשר גלו לבבל. היו שלושה "שומרי סף" אשר מפתחות עזרה בידם ועשו צורכי המקדש. והיו שבעה ''רואי פני המלך'' שהיו מקורבים למלך, וחמשה מהם היו חשובים יותר. להסבר זאת מספר העולים הוא ''כעין מלכות'' (רש''י).
תני רב יוסף: שלשה חמשה ושבעה: שלשה שומרי הסף, חמשה מרואי פני המלך, שבעה רואי פני המלך.
רב יוסף ציטט ברייתא בה נאמר במפורש כמו ההסבר השני לעיל.
אמר ליה אביי: עד האידנא מאי טעמא לא פריש לן מר?
אביי כנראה לא היה מודע לברייתא זו, המאששת כאמור את הדעה השניה, ולכן שאל את רב יוסף, מדוע הוא לא ציטט את הברייתא לפני כן?
אמר ליה: לא הוה ידענא דצריכתו ליה, ומי בעיתו מינאי מילתא ולא אמרי לכו?
אביי ענה תשובה בשני חלקים:
א. לא ידעתי שאתה ''זקוק'' למידע זה ולכן לא אמרתי זאת לפני כן.
ב. שאל אותו רב יוסף: האם אתה חושב שאני מסתיר ממך או מתלמידים אחרים איזה שהוא לימוד או הלכה?
האם אי פעם בעבר היה דבר תורה ששאלתם אותי שאלה זו או כל דבר אחר ולא עניתי לכם?
  

מהו המסר

מה משמעות הדוח שיח, לכאורה מוזר בין רב יוסף לאביי?
• אביי כנראה התלבט בשאלה מי מבין החכמים צודק, והאם קריאת התורה בשלשה, חמישה ושבעה קרואים הוא כנגד ברכת כוהנים כהסבר הראשון, או ''כעין מלכות'' כהסבר השני.
נקודה מעניינת לחשיבה, שהרי לכאורה אין נפקא מינה הלכתית בין שני ההסברים, אלא "משמעות דורשים" בלבד, ובכל אופן התלבט אביי בסוגיה. לכן הוא כל כך שמח לשמוע ברייתא הפושטת את שאלתו.
• רב יוסף שהיה רבו של אביי לא שם לבו ''למצוקה'' זו של אביי תלמידו, ואולי זו היתה ''הנקודה הכואבת'' לאביי.
• תשובה הראשונה של רב יוסף כנראה מעידה על פער בעמדות. אביי מצפה שרבו רב יוסף ''יבין'' ויחוש בעצמו את הקשיים העומדים בפני תלמידיו. ואילו רב יוסף הרב מדבר במישור הגלוי בלבד. הוא ''לא ידע'' שאביי זקוק להסבר, ולכן לא פירש זאת. כנראה על נקודה זו בדיוק מצר אביי בטענתו כלפי רבו.
• וגם התשובה השנייה של רב יוסף מעידה על אותו פער. רב יוסף מצהיר שהוא ''מוכן ומזומן'' לכל שאלה של תלמיד אליו, ואין פעם שהוא לא ענה לשאלה. אבל אביי כנראה מצפה שהרב לא רק יענה לשאלות, אלא גם יבחן ויכיר בעצמו מה הן הנקודות הכואבות לתלמיד, ויתייחס אליהן מבלי שהתלמיד ישאל ויקשה.
נלמד מדברים אלו, להשתדל לחוש ולהבין את האנשים אתם אנו בקשר, ולא לחכות עד שנשמע מהם על שאלותיהם, מצוקותיהם וכדומה, אלא לראות ולבחון בעצמנו מה מציק ולהתייחס בהתאם.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר