מותר לעיוור לעלות לתורה?
הרב דב קדרון
מגילה כד ע"א
ב"בירור הלכה" מובאות שתי מחלוקות בקשר לעלייה לתורה של אדם עיוור:
מחלוקת אחת היא על פי המנהג שהיה בזמן התלמוד שהעולה עצמו היה קורא מהתורה, ובאופן זה לרוב הדעות אסור לעיוור לעלות ולקרוא, משום שהתורה צריכה להיקרא מתוך הכתב ולא בעל פה.
אולם המאירי מביא דעה שלפיה רק למי שיכול לקרוא מן הכתב אסור לקרוא בעל פה, אולם אדם עיוור שאין לו אפשרות אחרת רשאי לקרוא גם בעל פה, והיה מותר לו לעלות לתורה ולקרוא.
מחלוקת נוספת היא על פי הנהוג כיום ברוב תפוצות ישראל, שהעולה לתורה רק מברך ואינו קורא בעצמו מתוך ספר התורה, וגם באופן זה לדעת הבית יוסף אסור לאדם עיוור לעלות לתורה, כי רק מי שיודע לקרוא בעצמו - קוראים לו על ידי אחר.
אולם יש החולקים על כך וסבורים שמכיוון שהעולה לתורה אינו קורא שום דבר בעל פה, ורק בעל הקורא מקריא לו, אין מניעה שיעלה לתורה ויברך את הברכות.
בעניין זה נחלקו הפוסקים: השולחן ערוך פוסק כדעתו בבית יוסף שאסור לאדם עיוור לעלות לתורה גם בזמננו, לדעת הב"ח אם העיוור הוא תלמיד חכם אפשר לסמוך על הדעה המקילה ולהעלותו, אך לא אם הוא עם הארץ, אולם הרבה אחרונים סבורים שניתן להעלות כל אדם עיוור לתורה, כי השומע את הקריאה מהקורא נחשב כקורא בעצמו.
