משחקי כבוד / רפי זברגר

מגילה כד ע''א-ע''ב

הקדמה

נלמד את ראשיתה של המשנה בעמוד א':
המפטיר בנביא הוא פורס על שמע, והוא עובר לפני התיבה, והוא נושא את כפיו.
למדנו בדף הקודם כי הקורא את ההפטרה עולה גם לתורה כמפטיר, והוא אינו נחשב לאחד משבעת העולים לתורה בשבת קודש, ומשכך - ''מעלתו פחותה'' משאר העולים לתורה. לכן פסקה משנתנו שהוא מקבל ''זכויות נוספות'': הוא זה שפורס על שמע (תפילה מיוחדת למאחרים, שאומרים קדיש, ברכו וברכה ראשונה של ברכת שמע), וכן הוא זכאי להיות שליח ציבור (כנראה בתפילת מוסף שאחרי קריאת התורה), וכן אם הוא כהן - הוא נושא את כפיו.
מקשים המפרשים, לכאורה כל הכוהנים נושאים את כפיהם והיכן היא הזכות המיוחדת הניתנת לקורא מפטיר? אחד התירוצים מעמיד את משנתנו בציבור שכולם כוהנים, ואז משאירים עשרה כוהנים שלא עולים לדוכן. במקרה זה המפטיר אינו נמנה בין העשרה כוהנים שלא עולים לדוכן.
ואם היה קטן - אביו או רבו עוברין על ידו.
קטן אינו רשאי לבצע פעולות אלו (לפרוס על שמע, לעבור לפני התיבה) אבל נהגו שהוא עולה למפטיר וקורא את ההפטרה. במקרה זה - אביו מקבל את הזכות של בנו, ואם אין אבא, או שאביו אינו מעוניין בכך - הכבוד עובר לרבו.
  

הנושא

מאי טעמא?
שואלת הגמרא מה הסיבה לתקנות אלו שהמפטיר מקבל ''זכויות'' נוספות.
רב פפא אמר: משום כבוד, רבה בר שימי אמר: משום דאתי לאינצויי.
מחלוקת אמוראים. רב פפא סובר משום כבודו של הקטן אשר ''הסכים'' לקרוא בהפטרה ולעלות למפטיר (שאינו כל כך מכובד כמוסבר בהקדמה), ורבה בן שימי סובר שזכויות אלו ניתנו לו כדי למנוע מריבה אשר עלולה להתפתח בינו לבין החזן, מן הסיבה שהחזן מקבל תשלום עבור מלאכתו (יש מקומות המשלמים לבעל תפילה) וקורא המפטיר וההפטרה אינו מקבל כסף.
מאי בינייהו? - איכא בינייהו דעביד בחנם.
הנפקא מינה בין ההסברים במקרה שהחזן לא מקבל תשלום. לפי רבה, המפטיר לא יהיה זכאי לאותן זכויות נוספות במקום זה, ולפי רב פפא, עדיין נשארת בעיית הכבוד ואמנם יהיה זכאי לזכויות אלו.
תנן: ואם היה קטן - אביו או רבו עוברין על ידו. אי אמרת משום נצויי - קטן בר נצויי הוא?
מקשה הגמרא על שיטת רבה: לפי המשך המשנה אשר הזכרנו לעיל, כשהעולה למפטיר הינו קטן, אביו או רבו מקבלים את הזכויות הללו. מקשה הגמרא: מכיוון שלא שייך לייחס מריבות לקטנים, כנראה שהסיבה אינה משום מריבה.
אלא מאי משום כבוד - קטן בר כבוד הוא?
מחזירה הגמרא בשאלה גם לשיטת רב פפא: גם עניני כבוד אינו נמצא במגרש הילדים.
אלא: איכא כבוד אביו וכבוד רבו, הכא נמי איכא נצויי אביו ונצויי רבו.
אלא מסכמת הגמרא ועונה לשתי השיטות, המדובר הוא ביחס של האבא לילדו או הרב לתלמידו. גם האבא וגם הרב יכולים ''להיפגע'' אם ''פגעו'' בכבוד ילדם/תלמידם, וכן עלולים להגיע לידי מריבה, ומשכך, שני הטעמים שייכים גם אם המפטיר הינו קטן.
  

מהו המסר

• היום ''מכבדים'' את העולה למפטיר, פעם זה היה הפוך – היה צריך לשכנע אדם (או קטן) לעלות למפטיר. נקודה מעניינת למחשבה, כיצד התהפכו היוצרות.
• ניתן ואף רצוי להשקיט מריבות או כעסים על ידי הקניית זכויות לאחד מבעלי עניין, זה בסדר.
• נקודה נוספת מעניינת: מתי הפכנו להיות ''גדולים המשחקים במשחקי כבוד". שהרי למדנו, ואנו מכירים זאת למעשה - קט פחות רבים עם אנשים, וגם לא ''משחקים משחקי כבוד''. בנושא זה כדאי להישאר ילד כל החיים!
• ראינו (וגם זאת אנו מכירים מהחיים) אבא (או הרב) יכולים להקפיד על כבוד ילדם (תלמידם) עד כדי שיוכלו לריב ולכעוס על כך.
כיום תופעה זו התעצמה עד מאוד, ביחס של הורים גם למורים. כבוד הילד כל כך משמעותי, שההורה יכול לכעוס (ואף יותר מכך) על המורה משום כבוד הילד שאולי נפגע במעט.
אנו למדים כי חז''ל לא התעלמו ממציאות זו של ''משחקי כבוד'' וניסו עד כמה שאפשר למצוא דרכים להנמיך להבות, ולהביא לשקט ושלום בין אנשים, מגמה אותה אנו מבקשים להקנות לעצמנו ולמשפחתנו. 


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]