הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי

מגילה לא ע"ב

מובא במשנה (בגמרא מופיע במגילה ל, ב) שאין מפסיקים בקללות. כוונת הדברים היא שאין אדם עולה לתורה באמצע פרשות התוכחה שבפרשת בחוקתי ובפרשת כי תבא. התלמוד הבבלי לקמן מביא שני הסברים.

תלמוד בבלי מגילה לא, ב:

"ואין מפסיקין בקללות. מנא הני מילי? אמר רב חייא בר גמדא אמר רבי אסי: דאמר קרא מוסר ה' בני אל תמאס. ריש לקיש אמר: לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות".

נעבור לירושלמי

תלמוד ירושלמי מגילה ג, ז:

"אין מפסיקין בקללות אמר רבי חייה בר גמדא אל תקוץ בתוכחתו אל תעשה קוצים קוצים אמר רבי לוי אמר הקדוש ברוך הוא אינו בדין שיהו בני מתקללים ואני מתברך אמר רבי יוסה בי רבי בון לא מטעם הזה אלא זה שהוא עומד לקרות בתורה צריך שיהא פותח בדבר טוב וחותם בדבר טוב".

שני ההסברים הראשונים של הירושלמי זהים פחות או יותר לשני ההסברים בבבלי, אולם בתלמוד הירושלמי מופיע הסבר נוסף – צריך לפתוח בדבר טוב ולחתום בדבר טוב. היסוד האופטימי מודגש מאוד בירושלמי.