טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

לא אגורי שמו אלא אברוטי שמו – זית אירופי

"... דתנן: זית שאמרו לא קטן ולא גדול אלא בינוני, וזהו אגורי. ואמר רבי אבהו: לא אגורי שמו אלא אברוטי שמו, ואמרי לה: סמרוסי שמו, ולמה נקרא שמו אגורי? ששמנו אגור בתוכו" (ברכות, לט ע"א).

פירוש: וראיה לכך ששיעור זית אינו כזית גדול ממה דתנן [ששנינו במשנה]: זית שאמרו חכמים בדיני שיעורים אינו לא קטן ולא גדול, אלא בינוני. וזהו הזית הנקרא אגורי. ואמר ר' אבהו: זית זה לא "אגורי" שמו האמיתי אלא "אברוטי" שמו. ואמרי ליה [ויש שאומרים] ש"סמרוסי" שמו. ולמה נקרא שמו "אגורי" מפני ששמנו אגור בתוכו, והרי זה רק כינוי לזן הזיתים (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

 

שם עברי: זית אירופי     שם באנגלית: Olive     שם מדעי: Olea europaea


נושא מרכזי: מהו זית אגורי? 

 

לריכוז המאמרים שנכתבו על הזית האירופי הקש/י כאן.

 

מהמשנה שבראש דברינו אנו לומדים שהזית ההלכתי הוא זית בגודל בינוני והוא הנקרא "אגורי". לדברי רבי אבהו מקור השם "אגורי" הוא בכך ששמנו אגור בתוכו. פרט מידע נוסף שאנו לומדים על זית זה שהוא נקרא גם "אברוטי" או "סמרוסי". העובדה שזית זה שימש כאמת מידה לענייני הלכה רבים מעידה על כך שמדובר בזן שהיה מוכר היטב לתושבי הארץ כנראה בזכות תפוצתו הרבה. על פי המדרש (ספרי, דברים, כי תבוא, רצ"ז) זן זה נחשב לאיכותי ביותר ולכן הוא נכלל בשבעת המינים שהתברכה בהם ארץ ישראל: "... נאמר הבא בכורי ציבור והבא בכורי יחיד, מה בכורי צבור משבעת המינים האמורים בשבח הארץ אף בכורי יחיד משבעת המינים האמורים בשבח הארץ, ואלו הם חטה ושעורה וגפן ותאינה ורימון ארץ זית שמן ודבש, זית זה זית אגורי, ודבש זה דבש תמרים".

לדעת מ. כסלו הזית האגורי הוא הזן המקומי הנקרא "סורי" כנראה בגלל מוצאו בעיר צור. זן זה בגודל בינוני ועונה גם לשאר התיאורים של חז"ל. צריכת המים של הסורי נמוכה והוא מתפתח היטב בקרקע שטחית ולכן הוא הזן המוביל במטעי בעל. ניתן להניח שבארץ שחלק גדול משטחה צחיח הזן סורי יהיה המוכר ביותר. לא במקרה העצים העתיקים הפזורים בארץ שייכים לסורי ורק מיעוטם לזן המקומי נבאלי. תכולת השמן בסורי גבוהה ביותר גם בהשוואה לזנים חדשים בארץ והיא מגיעה ל - 22-28% בבעל ו – 18-24% בהשקייה. במקור אחר מצאתי שאחוז השמן מגיע ל – 35%. הזן סורי נחשב לאחד מזני הזית העמידים ביותר בעולם ליובש ולקבוצת הזנים עם תכולת השמן הגבוהה ביותר בפרי. זיתי הסורי דו-תכליתיים מצטיינים ומתאימים גם לכבישה.

תכולת השמן הגבוהה בזן סורי רומזת על כך שהוא הזית האגורי. בירושלמי (וילנא, ביכורים, פ"א הל' ב') אנו מוצאים תאור של "אגירת" השמן בזית האגורי: "זית שמן זה אגורי רבי אמי בשם רבי יוחנן זה אווריסי ולמה נקרא שמו איגורי שהוא אוגר שמנו לתוכו. וכל הזתים מאבדין שמנן. א"ר חנינא כל הזתים הגשמים יורדין עליהן והן פולטין את שמנן וזה הגשמים יורדין עליו והוא אוגר את שמנו לתוכו". הפועל "אגר" הנכלל בשם אגורי מציין את יכולתו של זן זה לאגור את השמן בניגוד לזני זיתים אחרים. נגזרת הפועל "אגר" משמשת במשמעות דומה כשמו של שלמה: "דִּבְרֵי אָגוּר בִּן־יָקֶה הַמַּשּׂא נְאֻם הַגֶּבֶר לְאִיתִיאֵל לְאִיתִיאֵל וְאֻכָל" (משלי, ל א'). אומר מדרש תנחומא (בובר, וארא סי' ב): "למה נקרא שמו אגור, שאגר את התורה, בין שהבינה, יקא שהקיאה וכו'".

לגבי זנים אחרים כתב פליניוס (ע"פ ע. לונדון): "הזיתים מאבדים את שמנם כאשר גשמים מרובים יורדים עליהם, מפני שהשמן נהפך ללחם הפרי, והאוכל מתרבה והשמן מתמעט". ככל שהטמפרטורות יורדות והגשמים מתרבים, אחוז השמן בזיתים יורד ואיכותו נפגעת בגלל עליית החומציות. מסיבה זו היה צורך לסיים את המסיק לפני בוא הגשם השני כפי שאנו מוצאים במשנה בפאה (פ"ח מ"א): "מאימתי כל אדם מותרין בלקט משילכו הנמושות בפרט ועוללות משילכו העניים בכרם ויבאו ובזיתים משתרד רביעה שנייה. אמר רבי יהודה: והלא יש שאינם מוסקין את זיתיהם אלא לאחר רביעה שנייה? אלא כדי שיהא העני יוצא ולא יהא מביא בארבעה איסרות"(1). בזן ה"אגורי" גם במסיק מאוחר יותר איכות וכמות השמן לא נפגעים ואולי לכך כוונת רבי חנינא בדבריו "והוא אוגר את שמנו לתוכו". ייתכן ורבי יהודה מתכוון בדבריו על כאלו שמוסקין זיתיהם לאחר הרביעה השניה למגדלי הזן הסורי.

הסבר אחר ל"אגירה" אנו מוצאים בפירוש רש"י: "אגור בתוכו - מזומן לצאת ממנו, שאינו נבלע בפרי כמשקה תפוחים ותותים אלא אגור כמשקה ענבים". מפירוש זה משתמע שהשמן בזית האגורי איננו ספוג בתאי הפרי אלא נמצא בחללים נפרדים בדומה למיץ ענבים. בשיחה עם שי לביא(2) למדתי שמבחינה זאת הזיתים דומים לתפוחים ותותים. בעל "תפארת ישראל" (כלים, פי"ז מ"ח) מביא את שני ההסברים ולדעתו שניהם מאפיינים זית בגודל בינוני. משתמע מדבריו ש"אגורי" איננו שם של זן אלא שלב בהתפתחות הזיתים:

"אגורי. הוא מין זית שאוגר ומשמר שמנו בתוכו ואינו פולטו כשירדו עליו גשמים כשאר מיני זיתים, כך כתב בירושלמי [רב"א], אולם מרש"י ברכות [דל"ט א'] משמע דפי' אגורי היינו שנתבשל כבר כל כך באילן עד ששמנו מכונס בתוכו כיין בענב דאז הוא גדול כל צרכו [ונ"ל דבין לפי' א' או ב' נותן התנא סי' כפול בינוני ואגורי, כדי שלא נשאל כר' יוסי לעיל (מ"ו) וכי מי מודיעני וכו', להכי קאמר דבינוני שאמרתי זהו אגורי, דכשהוא גדול ביותר או קטן ביותר אין בו לא מדת הירושלמי ולא מדת רש"י".

הרב ש. י. ל. רפפורט בספר "ערך מילין" (ערך "איגר") דחה את הפירושים המקובלים לשם "אגורי" שקשרו אותו לפועל "אגר". בראשית דבריו ציטט את פירוש "המעריך" שגרס במדרש (במדבר רבה, וילנא, במדבר ד') "... אבל ישראל צדיקים הם כולם חטים אגורי הם(3) שנא' (ישעיה ס) ועמך כולם צדיקים וכו'" ופירש: מלאים סולת כמו זית אגורי". העובדה שגם לחטים יוחס השם "אגורי" סותרת את הסבר הירושלמי שהרי אין בחטים זנים המאבדים את הסולת לעומת כאלה ש"אוגרים" אותה. הרב רפפורט מסכם: "... וגרסת המעריך נכונה בלי ספק אך פירושו אינו עולה יפה לפי פירוש הירושלמי על זית אגורי". קושי נוסף לפירוש הבבלי והירושלמי מצא במדרש (בראשית רבה, מקץ, צא י"א) שם נאמר: "קחו מזמרת הארץ בכליכם, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי דברים שהן מזמרין בעולם חלזון, חמר קטף, ומור איגורי, ומעט צרי בלסם קטף, מעט דבש וכו'". הוא הבין שהמילה "איגורי" מתייחסת למור ואם כן יש בידינו זיתים, חטים ומור איגורי. ה"י" הנוספת ב"איגורי" סותרת לדעתו את הקשר לפועל "אגר".

הרב רפפורט מציע הסבר מקורי תוך שהוא מסתמך על המשניות בכלים. "כזית שאמרו לא גדול ולא קטן אלא בינוני זה אגורי כשעורה שאמרו לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית זו מדברית כעדשה שאמרו לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית זו מצרית וכו'". במשנה ה' נאמר: "... אמר ר' יוסי לא הוזכרו רמוני בדאן וחצירי גבע אלא שיהיו מתעשרין ודאי בכל מקום".

לדעתו כל השיעורים ובכללם גם ה"איגורי" נקראו על שם מקום מפורסם שממנו הגיעו הפירות. הוא מזהה את המקום כתחנת מסחר נבטית שנקראה Eger הנמצאת על חופי מפרץ אילת. בלשונו:

" ... ויתכן גם כן שדרך מקום זה היה מסחרם, ונראה שבעבור שנתפרסמו הפירות והחטים על שם מקום זה, והיה שיע"... והיה כפי הנראה מקום מסחר לערביאים אשר הביאו או גם נטעו שמה זיתים ומור, וחטים באים לרוב ממצרים ורם וגדלם ידוע לכל לכן אחזם התנא ובעל המדרש לסימן אף על פי שהיה יכול להמצא גם בארץ ישראל כמוהם".

ע. לונדון מסביר את דברי רבי אבהו "... לא אגורי שמו אלא אברוטי שמו, ואמרי לה: סמרוסי שמו, ולמה נקרא שמו אגורי?" כניסיון לזהות את הזית האגורי שהיה מוכר היטב בתקופת המשנה אך נשכח במהלך השנים בעטיין של מלחמות החורבן או בגלל איבוד התכונות הראשוניות של הזן כתוצאה מריבוי על ידי זרעים ולא על ידי גרופיות (חוטרים). בגישה זו חלק ע. לונדון על מ. כסלו שסבר שהדיון הוא סביב חילופי גירסאות. רבי אבהו ניסה לזהות את זן השמן האיכותי הזה בין זני זית מוכרים ואיכותיים.

מקורה של המלה אברוטי ואף משמעה מוטלים בספק ואף גרסתה אינה מבוררת. קיימות גם גרסות: אברוסי, אברוצי. בירושלמי בביכורים אנו לומדים: זית שמן זה אגורי, רבי אמי בשם רבי יוחנן זה אווריסי ולמה נקרא שמו איגורי שהוא אוגר שמנו לתוכו". רבי אבהו שגם הוא תלמידו של רבי יוחנן אמר "לא אגורי שמו אלא אברוטי שמו". מאחר ששני אמוראים אלו הם תלמידי רבי יוחנן מסתבר שכוונתם לאותו זן אלא שכל אחד הגה אותו באופן שונה. ייתכן שהגיית שם הזית היתה שונה בין הגליל לקיסריה או אולי אחת הגרסאות משובשת. ישנן עדויות מהמאה ה – 10 לספירה שזיתים מהזן "אברוט" עדיין גדלו באזור ירושלים.

לגבי זהותם של ה"אברוטי" וה"סמרוסי" נאמר במדור ה"לשון" ב"תלמוד המבואר" בלשון זו:

יתכן אולי לקשר את המלה עם השורש האירני ruk והמלה אברוציק שמשמעה בהשאלה פרי בשל. באותה משמעות מנסים גם לגזור את המלה מן היונית ώρίμος – בשל (במילון עדכני התרגום היה "בוגר"). יתכן שסמרוסי נגזר מן היונית ημιωρσιος (או עם הקדומת הלטינית semi) ויהא משמעה מבושל למחצה. מכל מקום הפירושים כולם תלויים בספק.

 

תמונה 1. כרם זיתים ממערב לציפורי          צילם: שי לביא		תמונה 2. צילם: שי לביא

 

 

---

(1)  מפרש הר"ש: "ובזיתים משתרר רביעה שניה - ולא תנינן נמושות מפני שהוא צנה ואינם יוצאים אלא בחורים".
רע"ב כתב: "רביעה שניה - המטר נקרא רביעה מפני שהוא רובע את הארץ ומולידה ומצמיחה כזכר הרובע את הנקבה והיא מתעברת ממנו, לשון בהמתך לא תרביע (ויקרא יט). פירוש אחר רביעה על שם שהמטר משכיב העפר ומרביצו, תרגום רובץ רביע. וזמן רביעה שניה בשנה בינונית הוא בכ"ג במרחשון".
(2) בעל כרם זיתים מזן סורי בגליל ויצרן שמן. לדף הבית שלו הקש/י כאן. 
(3) בגרסה שלפנינו נאמר "... אבל ישראל צדיקים הם כולם חטים אגודיהם שנא' (ישעיה ס) ועמך כולם צדיקים וכו'".

 
 

לעיון נוסף:

זית אירופי בצמח השדה.
מצגת על אופן הפקת השמן בימינו ומקורות רלוונטיים מאת חנוך פלסר. ראה כאן.
ע. לונדון, 'סוגיות חקלאיות במטע בתקופת המשנה והתלמוד לאור מקורות חז"ל והספרות הקלאסית. פרק הזית. תשס"ט, חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן. לקריאה לחץ כאן.

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)