מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
מכירת דירה ע"י בחור שמדמיין שהוא המשיח
הרב צבי שפיץ
חגיגה ג ע"ב
שאלה:
בקהילה מסוימת גר בחור מבוגר שלצורך מחייתו הוא משתכר בעבודות קלות, אולם הוא שוטה לדבר אחד, דהיינו – שמכריז ברבים כל הזמן שהוא המשיח או אליהו הנביא או שניהם ביחד, ולשם כך הוא שינה גם ברישום אצל השלטונות את השם שניתן לו בברית, וקורא לעצמו רק – אליהו מנחם לרמוז על כך. ורק כשקוראים לו בשם הנ"ל הוא עונה לפונים אליו.
לאחרונה נפטרו הוריו, ומאחר והוא היה בן יחיד, הוא ירש את דירתם הגדולה, ורוצה למוכרה כדי לקנות עבורו דירה קטנה, ולחיות עם יתרת הכסף.
ראובן שרוצה לקנות ממנו את הדירה שואל, האם הבחור הנ"ל כשיר למכור את דירתו או שהינו בגדר שוטה, ואסור לקנות ממנו את הדירה כי צריך שביה"ד ימנה לו תחילה אפוטרופוס שבאמצעותו יוכל למכור את דירתו?
תשובה:
למרות שטותו בהקשר למשיח ולאליהו הנביא, אולם מכיון שבשאר הדברים הוא מבין מה שעושה, אע"פ שאינו בר דעת גדול, ניתן לקנות ממנו, ולמכור לו כמו מאדם שפיקח בכל עניניו. אמנם צריך להשגיח שהדירה תימכר במחיר שמקובל באותו איזור, ושלא יטעו אותו במחירה.
מקורות:
כתוב בגמ' חגיגה (ג:) ת"ר: איזהו שוטה? ופי' רש"י – האמור בכל מקום שפטור מן המצוות, ומן העונש, ואין קנינו קנין, ואין ממכרו מכר. היוצא יחידי בלילה, והלן בבית הקברות בלילה, והקורע את כסותו. אמר רב הונא – עד שיהיו כולם בבת אחת. ורבי יוחנן אמר – אפילו באחד מהם כלומר, אפילו אם יש רק דבר אחד מהאמור לעיל שעושה בקביעות - גם כן נחשב שוטה, ולא צריך לעשות את שלושת הסימנים, וההלכה נפסקה כרבי יוחנן. כמבואר ברא"ש בחולין (פ"א, ד). ומסביר התוס' בד"ה דרך שטות וכו' את ר' יוחנן, מכיון שהוא שוטה ודאי בדבר אחד – לכן יש להחזיקו כשוטה גם בשאר הדברים.
ולפי"ז לכאורה בנידון שאלתינו, מכיון שהבחור הנ"ל שוטה בדבר אחד, שמייחס לעצמו שהוא אליהו הנביא או המשיח, א"כ לפי רבי יוחנן נגדירו כשוטה לכל עניניו ולא תועיל מכירתו?
שיטת הרמב"ם בהגדרת שוטה:
וכל שכן שלשיטת הרמב"ם (פ"ט מעדות הל' ט) שהובאה להלכה בשו"ע חו"מ הל' עדות (סי' לה, ח) לכאורה לא תועיל מכירתו וז"ל: שוטה שפסול [לעדות], לא רק שוטה שהוא הולך עירום, ומשבר כלים, וזורק אבנים בלבד, אלא כל מי שנטרפה דעתו ונמצאה משובשת תמיד בדבר מהדברים, אע"פ שהוא מדבר ושואל כענין בשאר הדברים – הרי זה פסול, ובכלל שוטים יחשב ע"כ.
ומאחר ולרמב"ם מספיק סימן שטות אחד להחשיבו כשוטה, נמצא שבנידון דנן שלבחור הנ"ל יש סימן אחד כזה, לפי"ז הוא צריך להיחשב כשוטה, שאינו כשיר לעשות קנין. ולכאורה לא יוכל למכור את הנכס שברשותו, וצריך למוכרו ע"י אפוטרופוס שימונה על כך מביה"ד.
הסיבות שבנידון השאלה המקח חל לכל הדעות:
אמנם לדינא מהסיבות שיובאו בס"ד להלן יתבאר, שלכל הדעות בנידון דנן רשאי הבחור הנ"ל למכור או לקנות, ולא צריך שביה"ד ימנה לו אפוטרופוס לכך. וסיבות ההיתר הינן כדלהלן.
א. שיטת רבי אביגדור הכהן שהובאה בשו"ת המהרי"ק (שרש יט), ובבית – יוסף אעה"ז (סס"י קכא): שמי שהוחזק כשוטה בדברים אחרים שאינם מוזכרים בגמ' בחגיגה (ג:) אינו נחשב שוטה, והסכים עמו המהרי"ק שם. וכן כתב רבינו שמחה שהובא בבית יוסף אעה"ז (סי' קיט, דף לח בדפי הטור).
ב. פסקו גדולי הפוסקים כמו: שו"ת המהרי"ט אעה"ז (ח"ב סי' טז) נודע ביהודה אעה"ז ח"ב (הובא במהדורה החדשה של מכון ירושלים, בתשובות הנוספות שבסוף הספר הנ"ל סי' ט בנידון הגט מקליוויא) שו"ת בית אפרים אעה"ז (סי' פט), שו"ת דברי חיים אעה"ז (סי' נג), ובשו"ת אגרות משה אעה"ז (ח"א, סי' קכ) שדברי הרמב"ם שקבע שמספיק להיות שוטה בסימן אחד ואפילו שלא הוזכר בגמ' בחגיגה, גדר זה שייך רק בהלכות עדות ששם צריך בירור מה קרה בנידון מסוים שאירע פעם, ולכן מי ששוטה ואפילו בדבר אחד, יכול להיות שהוא מדמיין דברים שאינם נכונים, לפיכך לא ניתן לסמוך על עדותו, כי ביחס לעדות צריך שיהיה פיקח מושלם בכל עניניו.
משא"כ ביחס למקח וממכר, קידושין, וגירושין, שם צריך לבדוק האם בשעת עשיית הקנין או קנייני האישות או הגירושין הוא היה בר דעת וידע מה עושה, ודיבר כאדם פיקח בכל מה שקשור למעשיו, במקרה זה נחשב כפיקח למעשה שעשה, למרות שבאותו הזמן הוא שוטה ביחס לדבר צדדי שאינו קשור כלל למקח או לקניני האישות או הגירושין. ולפיכך גם אליבא דהרמב"ם בנידון השאלה דנן, למרות שגם בשעת מכירת דירתו סובר הבחור הנ"ל שהוא המשיח וכו', אבל מאחר ובכל מה שקשור לעניני המקח ולמכירת הדירה מדבר כפיקח לכל דבר ומבין היטב מה עושה כמו כל אדם פיקח, לכן ממכרו וקנינו חלים ואינו צריך אפוטרופוס לכך.
כמו כן כותב שם בשו"ת אג"מ, שדין זה קיים גם לדעת התוס' בחגיגה (ג:) שסובר לרבי יוחנן שאם אדם שוטה בודאי לדבר אחד, א"כ מסתמא הוא שוטה גם בשאר הדברים שעשה. אולם סברא זו קיימת כל זמן שלא ידוע לנו בבירור מה היתה דעתו של אותו אדם בזמן שעשה את שאר הדברים. שבמקרים אלו סובר התוס', שבסתם הוא מוחזק שגם אותם עשה בשטותו. משא"כ אם בדקנו אותו היטב בשעת הקנין או הגירושין, וידוע לנו כיצד עשה את הקנין או כיצד קידש את האשה או גירשה, ודברנו עמו והוא דיבר והשיב בכל מה שנצרך כאדם פיקח ובר דעת, בנידון זה כשהעובדות ברורות לנו שהוא פיקח ואיננו צריכים לדמיין בדעתינו מצד חזקה סתמית, ודאי שסומכים גם לדעת התוס' על המציאות הברורה לנו, וקובעים שאת הקנין הממוני או קניני האישות עשה כאדם בריא ופיקח ולכן הוא חל גם לרבי יוחנן.
לאור האמור מסקנת הדברים בנידון דנן, שהבחור הנ"ל נחשב כפיקח לעשות קנין ויכול למכור את דירתו, ולקנות דירה אחרת. אמנם צריך להשגיח שמכירת הדירה תהיה במחיר המקובל באותו מקום למוכרה, ושלא יטעו אותו במחירה.
