פירוש המילה את
חגיגה יב ע"א
"שאל רבי ישמעאל את רבי עקיבא כשהיו מהלכין בדרך, אמר ליה: אתה ששימשת את נחום איש גם זו עשרים ושתים שנה שהיה דורש כל אתין שבתורה, את השמים ואת הארץ מה היה דורש בהן? - אמר ליה: אילו נאמר שמים וארץ הייתי אומר: שמים - שמו של הקדוש ברוך הוא, עכשיו שנאמר את השמים ואת הארץ. שמים - שמים ממש, ארץ - ארץ ממש".
רבי ישמעאל הניח שנחום איש גם זו היה דורש כל אתין שבתורה, שכן לצורך הפשט זו מילה מיותרת שהרי אין הבדל בין משה נושם אויר לבין משה נושם את האויר.
ענהו רבי עקיבא שאין הדבר כך, אלא שנחום איש גם זו היה דורש רק אתין המיותרות בתורה, ולא אתין הנדרשים להבנת פשט המשפט להבחין בין נושא לבין מושא.
בפסוק כבד את אביך, המילה כַּבֵּד כוללת גם את הנושא וגם את פועל הנשוא – אתה תכבד. לכן אביך הוא בהכרח מושא הכיבוד – אותו צריך לכבד. ולכן המילה את מיותרת והיא באה לרבות את אחיך הגדול.
אך בפסוק בראשית ברא אלקים את השמים, הנשוא – ברא, נכתב לפני הנושא – הבורא, לכן נצרכת המילה את להבחין בין הבורא לבין המושא הנברא, שאם לא כן יתפרש "אלהים השמים" כביטוי לבורא כפי שרגילים לומר, כגון: (ראש השנה יט ע"א; תענית יח ע"א) "הלכו והפגינו בלילה, אמרו: אי שמים! לא אחיכם אנחנו?", ופירש שם רש"י ששמים היינו הקדוש ברוך הוא.
