בריאת השמים והארץ
חגיגה יב ע"א
"תנו רבנן: בית שמאי אומרים: שמים נבראו תחלה ואחר כך נִבְרְאַת הארץ, שנאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. ובית הלל אומרים: ארץ נִבְרְאַת תחלה ואחר כך שמים, שנאמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים".
"אמרו להם בית הלל לבית שמאי: לדבריכם, אדם בונה עלייה ואחר כך בונה בית! שנאמר (עמוס ט, ו) הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ". אומר הנביא עמוס שהשמים הם הקומה העליונה והארץ היא היסוד, והרי קודם בונים יסוד ורק עליו בונים את העליה.
"אמרו להם בית שמאי לבית הלל: לדבריכם אדם עושה שרפרף ואחר כך עושה כסא! שנאמר (ישעיהו סו, א) כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי". אומר הנביא ישעיהו שהשמים הם כסא המלכות, והארץ היא רק השרפרף לרגלים, שהוא טפל לכסא.
שואלת הגמרא כיצד אמנם ניתן לתרץ את הסתירה בין הפסוקים, האם ברא אלהים את השמים ואת הארץ, או שעשה ה' אלהים ארץ ושמים.
"אמר ריש לקיש: כשנבראו - ברא שמים ואחר כך ברא הארץ, וכשנטה - נטה הארץ ואחר כך נטה שמים".
עונה ריש לקיש ששתי השיטות אמת. אמנם השמים חשובים מהארץ, הרוחניות היא הסיבה לגשמיות, הגשמיות אינה אלא התגשמות תכלית הכוונה שברוחניות. הסיבה הרוחנית והשמימית קודמת לתוצאה שהיא הגשמיות הארצית.
אבל תכלית בריאת העולם היא כדי שהאדם יְתַקְּנוֹ במלכות שדי, אשר ברא אלהים לעשות, ולכן האדם הוא שקרא שמות לכל נפש חיה כי נקודת מבטו היא מהותם. ולכן בזמן נטיית השמים, ביום עֲשׂוֹת – העשיה בפועל, המציאות הגשמית והמוחשית קודמת עבור האדם, ורק אחר כך הוא מְצֻוֶּה לקדש אותה במצווֹת שמים.
וכך ממש היה גם במעשה המשכן. במסכת ברכות (דף נה ע"א) "אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: בצלאל על שם חכמתו נקרא.
בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים, הלך משה והפך, ואמר לו: עשה ארון וכלים ומשכן.
אמר לו: משה רבינו! מנהגו של עולם - אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים, ואתה אומר: עשה לי ארון וכלים ומשכן! כלים שאני עושה - להיכן אכניסם?! שמא כך אמר לך הקדוש ברוך הוא: עשה משכן ארון וכלים.
אמר לו: שמא בְּצֵל אֵל היית וידעת!".
פרשות תרומה ותצוה כמות שהן נאמרו למשה בסיני. ובצווי נאמרה בתחילה מצוות בניית הארון שבקודש הקודשים, ואחריו כלי המשכן – השלחן והמנורה שבקודש, ורק אחריהם בנין המשכן עצמו. כי המשכן הוא ההיכל לצורך כלי הקודש, ובצו האלוקי הסיבה המקודשת קודמת לתוצאה. אך בפרשות ויקהל פקודי כאשר באו לעֶצֶם מלאכת הבנין, ההתחלה היתה בַּמַּעֲטֶפֶת שתקבל אחר כך לתוכה את כלי הקודש והקדושה.
(ראה עוד בקישור זה).
כמחלוקת זו של בית שמאי ובית הלל כך גם מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע במסכת ראש השנה: (דף י ע"ב) "רבי אליעזר אומר: בתשרי נברא העולם. רבי יהושע אומר: בניסן נברא העולם". ונפסקה הלכה כשניהם, בראש השנה מתפללים ואומרים: "זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון" – כדעת רבי אליעזר (ראש השנה דף כז ע"א). אך את ברכת החמה מברכים בתקופת ניסן – כדעת רבי יהושע (ברכות דף נט ע"ב). כי דברי שניהם אמת, בראש השנה אומרים "היום הרת עולם" – ההריון של העולם, הצו האלקי, ובניסן הלידה שהיא השלמת הבריאה. כמו שרה אימנו שהרתה בראש השנה וילדה בניסן.
רבי אליעזר דרש שבתשרי נברא העולם מפסוק הצווי: (בראשית א, יא) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע – חודש שבו הארץ מוציאה דשאים.
ורבי יהושע דרש שבניסן נברא העולם מפסוק הביצוע: (בראשית א, יב) וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע – חודש שבו הארץ מליאה דשאים.
רבי אליעזר היה סובר כבית שמאי כך נאמר בירושלמי. בריאת העולם עבורם היא צווי הבורא. ורבי יהושע כבית הלל, עבורם בריאת העולם היא סוף ברייתו הארצית.
