"מתנת ידו" - ידו של מי?
הרב דב קדרון
חגיגה ח ע"ב
ברגל צריך אדם להביא שני סוגי קרבנות: עולות, שאינן נאכלות, ושלמים שנאכלים. משום כך נאמר במשנה שמספר הקרבנות הנאכלים תלוי במספר האנשים האוכלים שיש לו במשפחה, ומספר הקרבנות שאינם נאכלים תלוי בעושרו של האדם, ומי שיש לו אוכלים מרובים ונכסים מרובים מביא קרבנות מרובים, ועליו נאמר (דברים טז, יז): "אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ".
הגרי"ש אלישיב זצ"ל ביאר ש"אוכלים מרובים", המצריכים להביא קרבנות שלמים מרובים, הם לאו דווקא בני המשפחה, אלא גם עניים ואומללים, כפי שכותב הרמב"ם (הלכות חגיגה פרק ב הלכה יד):
כשיזבח אדם שלמי חגיגה ושלמי שמחה לא יהיה אוכל הוא ובניו ואשתו בלבד וידמה שיעשה מצוה גמורה, אלא חייב לשמח העניים והאמללים שנאמר והלוי והגר והיתום והאלמנה, מאכיל הכל ומשקן כפי עשרו.
כך כותב גם הכלי יקר (דברים טז,יז, מובא בלקט ביאורי אגדות), ומוסיף שבכל הפרשה משה רבנו מדבר לעם ישראל בגוף שני, אבל בפסוק הזה נאמר "מתנת ידו" בגוף שלישי, בלשון נסתר, כי כאן הכוונה היא למתנת ידו של הקב"ה ולא למתנת ידו של האדם. משה רבנו מרגיע את מי שחושש להוציא כסף רב על קרבנות עולה מרובים, ואומר לו שכל מה שהוא נותן הוא ממתנת ידו של הקב"ה, כמו שכתוב (דברי הימים א כט, יד): "כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ".
