סקר
איך אתה לומד דף יומי?






 

שיעור מקווה / חגיגה יא ע"א

יהודה רוזנברג

דף יום-יומי, תורת הר עציון

 

במסגרת הדיון בתחומים הלכתיים שונים ובמידת עיגונם בפסוקי התורה שבכתב מביאה הגמרא בסוגייתנו ברייתא העוסקת בשיעורו של מקווה טהרה – ארבעים סאה מים:

"'ורחץ במים' – במי מקוה, 'את כל בשרו' – מים שכל גופו עולה בהן. וכמה הן? אמה על אמה ברום שלש אמות, ושיערו חכמים מי מקוה ארבעים סאה".

נראה שאפשר להעלות שתי הבנות בנוגע לטיבה של דרישה זו:

א. זהו השיעור המאפשר טבילה – "מים שכל גופו עולה בהן". מקווה בשיעור פחות מזה אינו כשר משום שהוא אינו מאפשר לכל גופו של האדם להיכנס כאחת.

ב. שיעור 'מקווה מים' – התורה קבעה שיש צורך ב'מקווה מים' כדי לטהר, ו'מקווה' הוא דווקא מאגר מים בן ארבעים סאה.

נפקא מינה אפשרית בין שתי ההבנות הללו קשורה למחלוקת שהתגלעה בין הראשונים. הרא"ה, בהשגותיו 'בדק הבית' על 'תורת הבית' לרשב"א (בית ז שער ז), קבע:

"אם היה בית גדול ובו ארבעים סאה או יותר, ומימיו מרודדין ואין גופו עולה בהן כאחת, אין ראוי לטבול בו עד שיהו מים ראוין לטבול בהם, ואסור ליתן בהם שאובין עד שיהו בהן כשיעור הזה, אבל אין לפחות מארבעים סאה, דמקוה מים משמע שיעור...".

לדעת הרא"ה, כאשר המקווה רחב ומימיו רדודים עד כדי כך שאדם אינו יכול לטבול בו על אף שיש בו ארבעים סאה, הוא מאבד את מעמדו כמקווה כשר. בדרך כלל מקווה שיש בו ארבעים סאה כשר אף אם הוסיפו לו מים שאובים, אך במקרה הזה המקווה אינו נחשב כשר על אף שיש בו ארבעים סאה, ולכן גם אם הוסיפו לו מים שאובים שהעלו את מפלס המים וכעת אפשר לטבול בו בנוחות – הוא פסול. הרשב"א (בספרו 'משמרת הבית', המכיל תשובות להשגותיו של הרא"ה) חלק על כך, וקבע שגם מקווה שמימיו רדודים כשר אם יש בו ארבעים סאה, ואפשר להוסיף עליו מים שאובים כדי לאפשר את הטבילה.

נראה שלדעת הרשב"א שיעור ארבעים סאה נועד להגדיר את המקווה כ'מקווה' – מאגר מים משמעותי, וכל עוד שיעור זה קיים – חוסר היכולת לטבול במים הרדודים אינו אלא בעיה טכנית, שאינה פוגמת בכשרותו של המקווה עצמו. לכן מותר להוסיף על המקווה המרודד, וכך תתאפשר הטבילה בו, כדין כל מקווה כשר שהוסיפו עליו מים שאובים. לעומת זאת, לדעת הרא"ה שיעור ארבעים סאה הוא חלק מהגדרת המקווה כראוי לטבילה, ולכן מקווה שאינו ראוי לטבילה, על אף שיש בו ארבעים סאה, פסול בדומה למקווה שאין בו ארבעים סאה כלל, ותוספת מים שאובים לא תכשיר אותו. עם זאת, הרא"ה מקבל גם את סברתו של הרשב"א, וקובע ש"אין לפחות מארבעים סאה, דמקוה מים משמע שיעור" – מלבד הדרישה ליכולת טבילה בפועל, שיעור ארבעים סאה נדרש גם כדי להגדיר את המקווה כ'מקווה מים' האמור בתורה, ולכן אין לפחות משיעור זה גם אם הטבילה עדיין אפשרית.

שאלת יסוד הדין של שיעור ארבעים סאה עשויה להתקשר גם לתחומים נוספים, כגון הדיון אם כלים קטנים, היכולים להיכנס במקווה קטן יותר, זקוקים גם הם למקווה בשיעור ארבעים סאה או שדי להם בפחות מכך, שאלת הצורך בשיעור ארבעים סאה במעיין ועוד, ואכמ"ל.

תגובות

  1. יט אדר א תשפ"ב 16:43 נכנסים בדיוק | עלי

    הידעת ? 'ארבעים סאה' נכנסים בדיוק ב'רחץ במים'... 323+66=389 298+92=390...

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר