מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
דין נטילת ידיים למטבל מאכל במשקה
הרב צבי שפיץ
חגיגה יח ע"ב
במסכת חגיגה (יח:) דנה המשנה והגמ', באיזה מקרה ישנו חיוב ליטול ידיים לפני האכילה. ונביא בס"ד להלן בקצרה מה הדין בזמן הזה למי שאוכל מאכל רטוב, האם חייב ליטול ידיים לפני אכילתו, כמבואר בשו"ע (או"ח סי' קנח סעיפים ד-ה) עם פסקי המשנ"ב שם ושיטות נוספות.
א. כתב השו"ע או"ח (סי' קנח, ד) וז"ל: אם אוכל דבר שטבולו באחד משבעת המשקים שהם: יין [כולל מיץ ענבים], דבש דבורים, שמן זית – ולא שאר השמנים, חלב, טל, דם, מים, ולא נגבו, אפילו אם אין ידיו נוגעות במקום המשקה – צריך נטילת ידיים בלא ברכה. והוסיף שם הרמ"א: שאפילו אם טבל את ראש הפרי או הירק במשקה – צריך ליטול ידיו ללא ברכת על נטילת ידיים, משום שחוששים שמא יטביל במשך הזמן את כל הפרי או שחוששים שמא ידיו יגעו במשקה שעל הפרי.
ב. הסכמת רוב הפוסקים שצריכים לנהוג כהכרעת השו"ע והרמ"א. ולכן גם בזמן הזה שלא אוכלים מאכלים בטהרה כמו בזמן ביהמ"ק, בכל זאת צריכים ליטול ידיים לפני אכילת מאכל רטוב, אולם לא מברכים על נטילה זו. ולשיטת הגר"א מברכים גם על נטילה זו, - אולם לא נהגו בזה כמותו. ולכך גם נוהגים עם ישראל בליל הסדר ליטול ידיים לפני שאוכלים את הכרפס שמטבילים אותו במי המלח, ולא מברכים על נטילה זו.
ג. נטילת הידיים לדבר שטיבולו במשקה צריכה להיעשות בכלי ובכל הלכות נטילת ידיים שנוטלים לפני אכילת לחם, ולא מועילה רחיצת ידיים במי הברז. כמו כן, אין לדבר בין ניגוב הידיים לאכילת המאכל, כדי שלא יסיח דעתו מהנטילה, למרות שאינו מברך עליה.
ד. הסיבה שתקנו ליטול ידיים הינה, כדי שלא ייטמאו המשקים בנגיעתו, ויפסל האוכל לאכילה.
ה. משקה נחשב רק אם יש בו טופח על מנת להטפיח כלומר, שאם יגע במים שעל הפרי – היד תירטב. אולם אם יש על הפרי לחות בלבד, שהנוגע בזה אין ידיו נרטבות מכך – לא צריך ליטול ידיים לפני אכילת הפרי, כי נחשב שהפרי יבש.
ו. פרי או ירק או כל מאכל אחר שהיה רטוב ונגבו אותו, וכעת הוא יבש – לא צריך ליטול ידיים לפני אכילתו.
ז. משקה שכולו נסחט ממי פירות ללא כל תוספת מים – לא נחשב משקה לנידון דנן. לפיכך פרי שנטבל למשל במיץ תפוזים שכולו נסחט מהפרי – פטור מנטילה. אולם אם מעורב שם מים, צריך ליטול ידיו לפני אכילת הפרי. וכל שכן אם נטבל במיצי הפירות שנמכרים בבקבוקים כמשקה קל, שהמים הינו מרכיב עיקרי מתכולתם – צריך ליטול ידיים אם הפרי נרטב מחמתם.
ח. החיוב ליטול ידיים קיים, גם אם הסיבה שהפרי נרטב הינה - בגלל רצונו לרוחצו ולנקותו מהלכלוך שעליו.
ט. החיוב ליטול ידיים קיים, גם אם טובל מאכל במשקה - ואפילו רק חלק ממנו. לפיכך אם טובל עוגה, ביסקוויט או שאר סוגי מאכל בקפה או בתה וכדומה – חייב ליטול ידיו לפני אכילתו אותם. מהסיבות שהובאו לעיל בשם הרמ"א, כי חוששים שמא יטביל לבסוף את כולו או שמא יגע בידיו במקום הרטוב.
י. אם טבל את העוגה או הביסקוויט ביין שרף [יי"ש] סובר החזו"א שלשיטת הגר"א – צריך ליטול ידיו, אולם לדעת הדרך חיים שהסכים עמו המשנ"ב, אם לא היה מעורב שם מים או שהמים היו בכמות מועטה – אינו נחשב משקה, ולכן אינו נוטל ידיו. אלא שיש לבדוק בכל בקבוק של יי"ש או ליקר כמה מים הוא מכיל.
יא. מאכל שהדרך לאוכלו בכלי כמו: עם כפית או מזלג מבלי לגעת בו בידיו – אין צריך ליטול ידיים לפני אכילתו. ולכן האוכל אטריות או שקדי מרק, למרות שהינם רטובים – לא צריך ליטול ידיו. אולם האוכל עגבניה שלמה או מלפפון שלם רטובים – צריך ליטול ידיו לפני אכילתם, למרות שהחליט לאוכלם הפעם עם מזלג. ורק אם ינגבם לפני האכילה מהמים שעליהם, יהיה פטור מליטול ידיו.
יב. אכל ירק יבש ובו זמנית שתה מים או משקה אחר – פטור מנטילת ידיים.
יג. רוטב שנוצר מהפרשות הבשר – אינו נחשב משקה, ולכן לא צריך ליטול ידיים לפני אכילת הבשר.
יד. האוכל פרי או ירק יבש – אין לו ליטול ידיים. ואדרבה מי שנוטל ידיו לפני אכילתו בגלל שחושב שראוי להחמיר – נחשב כאדם גס. ורק אם רוצה ליטול את ידיו בגלל שאינן נקיות או משום כבוד הברכה – רשאי ליטול ידיו לפני אכילת פרי יבש.
טו. מים קפואים שהופשרו – נחשבים משקה.
טז. הטובל מאכלו בגבינה או בחמאה – לא נחשב שטבל במשקה. אולם אם הטבילו בלבן או ביוגרט שניער אותם לפני כן – נחשב שהטביל את המאכל במשקה.
