סקר
איך אתה לומד דף יומי?






 

מקום אבני שיש / חגיגה יד ע"ב

יהודה רוזנברג

דף יום-יומי, תורת הר עציון

 

הגמרא בדפים יד-טו עוסקת בסיפורם של ארבעת החכמים ש"נכנסו בפרדס" וזכו להבין סודות עמוקים שאין לנו עסק בהם. אולם בתחילת הסיפור מובא ה'תדריך' של רבי עקיבא, היחיד שנכנס לפרדס ויצא ממנו בשלום, לחבריו:

"כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור, אל תאמרו 'מים, מים'".

רבי עקיבא מזהיר את חבריו מלטעות אחר מראהו של השיש הטהור, הצלול כמים. מה טיבה של אזהרה זו?

פירוש מעניין לכך מובא בספר 'זוטו של ים' (לר' משה לייטר, מחכמי גליציה במאה הקודמת): הגמרא (מנחות מג ע"ב) מלמדת שייחודו של פתיל התכלת שנצטווינו להטיל בכנפות בגדינו נובע מדמיונו לים, הדומה לרקיע ולכיסא הכבוד, שעליו נאמר "וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר". אם כן, מי הים דומים לאבני הספיר שתחת כיסא הכבוד, ואפשר שהן אבני השיש האמורות בסוגייתנו.

רבי עקיבא מזהיר את חבריו מפני היפוך היוצרות: כשתגיעו אל תחת כיסא הכבוד, הישמרו לכם מלטעות – זכרו שמי הים דומים לאבני השיש, ולא להיפך. העיסוק בסודות העליונים שבפרדס מחייב עמידה מתמדת על המשמר וזהירות פן יגרמו הסודות הללו לאיבוד יסודות האמונה ולהליכה אחר מחשבות נפלאות שאין להן דבר עם האמת, כפי שאכן קרה לאלישע בן אבויה, ש'קיצץ בנטיעות' שבפרדס וסבר שיש שתי רשויות, חלילה.

בשולי הדברים נוסיף, בזהירות ובהסתייגות המתבקשות מן העוסקים בעניינים שלמעלה ממדרגתם, הבנה נוספת בעקבות דברים אלו. בראשית סוגייתנו (לעיל יד ע"א) הטיח רבי אלעזר בן עזריה ברבי עקיבא: "מה לך אצל הגדה? כלך מדברותיך אצל נגעים ואהלות!". אולם בסוגייתנו דווקא רבי עקיבא הוא זה שנכנס לפרדס ויצא ממנו בשלום. כיצד אירע הדבר? ייתכן שלכך התכוון רבי עקיבא בדבריו: אבני השיש היציבות מייצגות את עולם ההלכה האיתן, שאין לחרוג מכלליו. הנכנס לפרדס צריך להישמר מפני ערעור יסודות ההלכה בעקבות ההבנות העליונות שהוא זוכה להן.

נוסיף עוד שההיצמדות הנוקשה לכללי ההלכה, מלבד התועלת שיש בה בפני עצמה, גם עשויה לסייע למתבונן להישמר מהבנות שגויות בתורת הסוד: נקודת המשען היציבה של ההלכה תסייע לו להחזיק באמונותיו הבסיסיות ולהימנע מללכת שבי אחר רעיונות הזורחים באפלה ומטעים את המבקשים את דרכם. יתרה מזאת: לעיתים ההבנה השגויה נועדה, שלא במודע, להתיר לאדם עבירות שיצרו מתאווה להן – "יודעין היו ישראל בעבודה זרה שאין בה ממש, ולא עבדו עבודה זרה אלא להתיר להם עריות בפרהסיא". אם כן, דווקא רבי עקיבא, שרב כוחו בדברי הלכה, בנגעים ובאהלות, הצליח להיכנס לפרדס ולצאת ממנו בשלום, וכך זכה גם להבנת סודות עליונים.

אנו, האוחזים בשיפולי גלימתו של רבי עקיבא ומנסים לצעוד בדרכו, נהיה מודעים לחולשותינו ולסיכוני הדרך המובילה אל הפרדס, ועם צאתנו מן הסוגיות העוסקות בסתרי תורה, לאחר שליקטנו דבש כפי יכולתנו, נשוב לעסוק בפרטי ההלכות שבדפים הבאים.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר