עדינות בדיבור / רפי זברגר

חגיגה יג ע''א
 

הקדמה

למדנו במשנה הראשונה בפרק כי אין מלמדים מרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו. הגמרא מרחיבה:
תני רבי חייא: אבל מוסרין לו ראשי פרקים.
רבי חייא מסייג את דין המשנה ופוסק כי אמנם מותר ללמד ראשי פרקים, שהם ראשי פרשיות של הפרקים השונים בספר יחזקאל המתארים את מעשה המרכבה, גם לתלמידים שאינם משתייכים לקטגוריה של ''חכם ומבין מדעתו''.
דין המשנה מתייחס לחכם ומבין מדעתו, ובמקרה כזה ניתן ללמדו אף מעשה מרכבה. יש ראשונים המסבירים באופן שונה את דין רבי חייא.
אמר רבי זירא: אין מוסרין ראשי פרקים אלא לאב בית דין, ולכל מי שלבו דואג בקרבו.
רבי זירא מסייג את דברי רבי חייא ופוסק כי גם לימוד של ראשי פרקים אין ללמד ''לתלמידי חכמים רגילים'', אלא לכאלה שברמה כזאת המאפשרת למנותם לאב בית דין, או לתלמיד חכם אשר "אינו מקל ראש" בנושאים רוחניים ונעלים כאלו של מעשה מרכבה.
איכא דאמרי: והוא שלבו דואג בקרבו.
יש שלומדים כי רבי זירא מחייב את שני הפרמטרים יחדיו. גם שהוא ראוי להימנות לאב בית הדין, וגם שאינו מקל ראש בנושאים כמו מעשה מרכבה.
אמר רבי אמי: אין מוסרין סתרי תורה אלא למי שיש בו חמשה דברים: שר חמשים, ונשוא פנים, ויועץ, וחכם חרשים ונבון לחש.
רבי אמי מגדיר באופן שונה את האנשים שמותר ללמדם ''סתרי תורה'' (מעשה בראשית, מעשה מרכבה ודברים נסתרים נוספים). אנשים אלה חייבים להיות בעלי חמש תכונות המלמדות על "מוכנות לעסוק בעניינים רוחניים עמוקים".
בהמשך מוסיף רבי אמי שאין ללמד נסתרות התורה (כנ''ל) גם לגוי, ומוכיח זאת מפסוק.
הגמרא מביאה דוגמאות לחכמים אשר סרבו ללמוד או ללמד על מעשה מרכבה, ועל כך נעסוק במאמרנו.
  

הנושא

אמר ליה רבי יוחנן לרבי אלעזר: תא אגמרך במעשה המרכבה! אמר ליה: לא קשאי.
רבי יוחנן הציע ללמד את רבי אליעזר מעשה מרכבה, אך רבי אליעזר ענה לו כי הוא עדיין איננו מבוגר דיו (קשיש) כדי ללמוד בנושאים אלו. וזאת לאור דברי רבי זירא לעיל, המחייבים מן הלומד להיות ''דואג בקרבו'', תכונה שבדרך כלל אינה קיימת באנשים צעירים (פחות מגיל ארבעים).
כי קש - נח נפשיה דרבי יוחנן. אמר ליה רבי אסי: תא ואגמרך במעשה מרכבה! - אמר ליה: אי זכאי - גמירתא מרבי יוחנן רבך.
כאשר רבי אלעזר הזקין, כבר נפטר רבי יוחנן בטרם לימד את תלמידו תורת הנסתר. רב אסי, אחד מתלמידיו של רבי יוחנן ביקש להמשיך את רצון רבו וללמד את רבי אלעזר תורת הנסתר, אך גם הפעם ''דחה'' בנימוס את ההצעה, בטענה שאם אמנם היה ראוי לו ללמוד, היה זוכה ללמוד מרבי יוחנן רבו. משלא זכה לכך, ראה בכך רבי אלעזר ''סימן משמים כי הוא אינו ראוי'' ללמוד זאת.
כאן נוכחנו להכיר ''תלמיד'' אשר אינו מרגיש מספיק ראוי ללמוד נושאים אלו.
רב יוסף הוה גמיר מעשה המרכבה.
רב יוסף למד במעשה מרכבה (כנראה ענה לכל התנאים המוקדמים).
סבי דפומבדיתא הוו תנו במעשה בראשית. אמרו ליה: ליגמור לן מר מעשה מרכבה! - אמר להו: אגמרון לי מעשה בראשית!
זקני העיר פומבדיתא למדו מעשה בראשית, ולאחר מכן ביקשו מרב יוסף ללמדם גם מעשה מרכבה. בתשובתו הוא ביקש מהם קודם לכל, ללמד אותו מעשה בראשית, נושאים אשר כנראה לא היו שגורים אצל (תמוה כיצד ידען במעשה מרכבה אך לא היה בקי במעשה בראשית).
בתר דאגמרון ליה: ליגמרון מר אמרו במעשה מרכבה! - אמר להו: תנינא בהו (שיר השירים ד', י''א): נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן. דברים המתוקין מדבש וחלב יהו תחת לשונך.
גם לאחר שלמד רב יוסף מאותם זקנים מעשה בראשית, הוא נמנע מללמד אותם מעשה מרכבה. זאת כנראה מתוך מחשבה שאין להם את התכונות הנדרשות (כדברי רבי אבא, רבי זירא ואף תלמיד בית שמאי לעיל) , ואף הביא להתנהגותו זו ראיה מפסוק בספר שיר השירים.
במעשה זה, הרב הוא זה שלא היה כל כך מעוניין ללמד את תלמידיו במעשה מרכבה.
 

מהו המסר

למדנו היום מקרים בהם התלמיד או הרב, לא היו מעוניינים להיכנס ללימוד ''תורת הנסתר''.
האופן שבו רבי אלעזר ''התחמק'' מלימוד זה מלמד אותנו ''עדינות בדיבור''. הוא לא ענה ישירות לרבו כי הוא אינו מעוניין ללמוד מעשה מרכבה, אלא ''התחמק'' וענה כי אינו בגיל המתאים. לאחר מכן, כאשר רבו נפטר, ורבו החדש ניסה גם כן ללמד אותו מעשה מרכבה, הוא שוב לא אמר במפורש כי אינו מעוניין, אלא ''התחמק'' בשנית, והפעם תוך הבאת ''סיבה מיסטית'' הטוענת כי אפילו לאחר שהגיע ''לגיל המתאים'', כנראה אין לו מספיק תכונות לקלוט דברים אלו, ולכן אינו מתאים לכך.
נלמד מכך לדבר ולהתייחס לכל אדם בצורה נעימה ועדינה, ובוודאי כלפי רבנים ותלמידי חכמים גדולים. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]