איזון בחיים / רפי זברגר

חגיגה יד ע''ב
 

הקדמה

עיקר הדף עוסק במקור ובפירוש דברי רבי אמי אשר למדנו בדף הקודם כי אין מוסרין סתרי תורה (מעשה מרכבה ועוד) אלא למי שיש בו חמשה דברים. מקור ההלכה בפסוקים בספר ישעיהו (פרק ג' פסוקים א'-ה').
בשלהי הדף מביאה הגמרא את הסיפור הידוע על ארבעה חכמים שנכנסו לפרדס ומה קרה להם בעקבות כך.
  

הנושא

תנו רבנן: ארבעה נכנסו בפרדס, ואלו הן: בן עזאי, ובן זומא, אחר, ורבי עקיבא.
ארבעת החכמים עסקו במעשה מרכבה ותוך כדי הזכרת שמו של הקדוש ברוך הוא ''עלו לרקיע'', מקום הגנוז לצדיקים.
בכך הם השיגו כיצד נראים העולמות העליונים, ועלו בשבעה "היכלות" מעלה מעלה.
אמר להם רבי עקיבא: כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים! משום שנאמר (תהלים ק''א, ז'): לֹא יֵשֵׁב בְּקֶרֶב בֵּיתִי עֹשֵׂה רְמִיָּה דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי.
רבי עקיבא הנחה את בן עזאי, בן זומא ואחר הנחייה כללית ועקרונית לפני העיסוק בדברים רמים ונעלים אלו.
אומר להם רבי עקיבא, אם וכאשר תגיעו להיכל השישי, שם ישנם ''אבני שיש'' אשר נראים כמו טיפות מים, שימו לב לא לכנות ולחשוב כי אלו ''טיפות מים גשמיים'', אלא זו השתקפות של דברים מופשטים ועליונים. רבי עקיבא אומר כי העוסק בנושאים אלו מוגדר בתהלים כ''יושב בקרבי ביתי'' ולכן אסור לו ''לעשות רמיה'', שהרי אדם "הדובר שקרים" (כמו הטעות של השתקפות מופשטת המוצגת כטיפות מים) ''לא יכון נגד עיני ה''.
ועתה עוברת הגמרא לתאר את הקורות לכל ארבעת החכמים בעקבות העיסוק ''בדברים של מעלה'':
בן עזאי הציץ ומת, עליו הכתוב אומר (תהלים קט''ז, ו'): יָקָר בְּעֵינֵי ה' הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו:
בן עזאי, שהיה צעיר לימים, ואף לא הוסמך לרבנות (ולכן נקרא על שם אביו), הציץ בנושאים עליונים אלו, ומתוך כך פרחה נשמתו מגופו ומת מוות פיזי. מיתתו של בן עזאי "גרמה צער'' לקדוש ברוך הוא, המבוטאת בפסוק בתהלים ''יקר בעיני ה'' (''כבד הדבר בעיניו של הקדוש ברוך הוא'') המוות של חסידים בטרם עת (בצעירותו).
בן זומא הציץ ונפגע, ועליו הכתוב אומר (משלי כ''ה, ט''ז): דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָּ פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ.
בן זומא, שגם היה צעיר לימים (ולכן גם לא הוסמך אלא נקרא על שם אביו) אך בכל אופן הוגדר כאחד משני החכמים הגדולים ביותר בדורו. גם הוא נכנס להיכלות של מעלה, אך זה היה מעבר לכוחו ויכולתו, דבר שגרם ל''שיבוש מערכות'', עד שנפגע ונטרפה דעתו.
הגמרא מצטטת את הפסוק במשלי הממשיל זאת לאדם האוכל דבש. מאכל מתוק זה יש לאכול בכמות סבירה, ואם אדם לא נזהר ואוכל ממנה יותר מידי, הרי שיכול לגרום להקאה מתוך יתר שובע.
אחר קיצץ בנטיעות.
"אחר'' לא נקרא בשמו המלא, אלישע בן אבויה (גם הוא כנראה לא הוסמך ולכן לא נוסף לו תיאור ''רבי''), אלא בכינוי גנאי זה (אחר), כיוון שיצא לתרבות רעה ועזב את דרך ה' (קיצץ בנטיעות) בעקבות כניסתו לפרדס.
רבי עקיבא יצא בשלום.
רבי עקיבא היה ''חזק'' דיו, וכנראה נכנס להיכלות עליונים, אך ידע והבין את גבולותיו ונהג לפיהם. לא עמוק מידי, לא חזק מידי, אלא ברמה המתאימה ביותר ליכולותיו הרוחניים והפיזיים. "כניסה מאוזנת" זו, גרמה לו גם לצאת משם בשלום ללא פגע.
 

מהו המסר

עיסוק ברוחניות גבוהה כפי שעשו שלושת החכמים, ללא איזון וביקורת עצמית טובה, יכולה לגרום לדברים קשים מנשוא. יכול לגרום לשיגעון כמו שקרה לבן זומא, או לחילון ועזיבת דרך התורה כמו שאכן אירע לאלישע בן אבויה. כניסה "חזקה מידי" עלולה "להוציא את החיים הפיזיים מן האדם" ולגרום למותו בעולם הזה, כפי שקרה לבן עזאי.
סיפורי חיים אלו של החכמים מלמדים אותנו עד כמה חשוב להיות מאוזן בחיים. כמה יש להתבונן בהתאמה של מעשינו לתכולת הקיבול של הגוף והנפש שלנו. לא להיכנס חזק מידי לנושאים שאין לנו יד ורגל בהם, לבחון היטב לפני כן האם באמת זו הדרך וזה הכיוון והעוצמה שאליה אנו נדרשים בכל מעשה ידינו.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]