סקר
איך אתה לומד דף יומי?






 

אמביוולנטיות / רפי זברגר

חגיגה טו ע''א
 

הקדמה

בדף הקודם למדנו על ארבעה חכמים אשר נכנסו לפרדס אחד מהם היה ''אחר'' הלוא הוא אלישע בן אבויה, אשר הכניסה לפרדס גרמה לו לכפור בבורא עולם ולהתפקר. בדף שלנו מתואר התהליך אשר גרם לו להגיע לכך, ולאחר מכן מתארת הגמרא את הקשר בינו לרבי מאיר תלמידו בתקופה זו. נקדים בתיאור סיום ''תהליך ההתפקרות'':
יצתה בת קול ואמרה שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים נְאֻם ה' כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם צִיּוֹן (ירמיהו ג', י''ד) - חוץ מאחר,
לאחר ''דין ודברים בשמים'' עם אלישע בן אבויה, שמע בת קול שאמרה כי למרות שהפסוק בירמיהו קורא לכולם לחזור בתשובה, אין קריאה זו מתייחסת ל''אחר''. אלישע בן אבויה ידע את כבוד ה' ובכל אופן מרד בו, לכן הוא "מחוץ לתחום התשובה".
אמר: הואיל ואיטריד ההוא גברא מההוא עלמא ליפוק ליתהני בהאי עלמא. נפק אחר לתרבות רעה.
כששמע זאת ''אחר'' אמר לעצמו: כיוון שאין לי מקום בעולם הבא, לפחות אהנה בעולם הזה, ואז התפקר.
נפק אשכח זונה, תבעה. אמרה ליה: ולאו אלישע בן אבויה את? - עקר פוגלא ממישרא בשבת ויהב לה. אמרה: אחר הוא.
הלך וביקש לזנות, ואז שאלה אותו הזונה: איך אתה עושה כך והרי אתה החכם הגדול אלישע בן אבויה? ''הוכיח'' לה שהוא כבר אינו אלישע על ידי שעקר צנון מהערוגה בשבת, שזהו איסור דאורייתא. לאחר מכן ''הכריזה'' אותה זונה – הוא כבר אינו אלישע בן אבויה אלא זהו אדם ''אחר''.
בתורף המאמר נתמקד ביחסו של רבי מאיר, לרבו אלישע בן אבויה, אשר כאמור הפך להיות ''אחר''.
  

הנושא

שאל אחר את רבי מאיר לאחר שיצא לתרבות רעה, אמר ליה: מאי דכתיב (קהלת ז', י''ד): בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים עַל דִּבְרַת שֶׁלֹּא יִמְצָא הָאָדָם אַחֲרָיו מְאוּמָה?
אנו רואים שגם לאחר שיצא לתרבות רעה המשיך והתעניין ''אחר'' בפירושי פסוקים, ונראה שיש להם קשר מסוים למצבו.
אמר לו: כל מה שברא הקדוש ברוך הוא - ברא כנגדו, ברא הרים - ברא גבעות, ברא ימים - ברא נהרות.
רבי מאיר הסביר את המילים ''זה לעומת זה'' בפסוק, שכל דבר במציאות יש לו מעין ''מקבילה'' דומה. להר יש מקבילה דומה – גבעה. לים יש מקבילה דומה – נהר, וכן הלאה.
אמר לו: רבי עקיבא רבך לא אמר כך, אלא: ברא צדיקים - ברא רשעים, ברא גן עדן - ברא גיהנם. כל אחד ואחד יש לו שני חלקים, אחד בגן עדן ואחד בגיהנם, זכה צדיק - נטל חלקו וחלק חברו בגן עדן, נתחייב רשע - נטל חלקו וחלק חברו בגיהנם.
''אחר'' בעצם ידע תשובה לשאלה, והוא אמנם ציטט את רבי עקיבא, רבו של רבי מאיר, אשר הסביר כי הפסוק מדבר על היחס שבין שכר ועונש של רשעים לעומת הצדיקים. כך שהרשע מקבל עונש גם על המעשים הרעים המעטים של הצדיק (כנראה בגלל שהרשע ''השפיע עליו''), וכן הצדיק נוטל שכר גם על המעשים הטובים המעטים של הרשע (גם זה כנראה עקב השפעה טובה של הצדיק על הרשע). ציטוט הסבר זה הוריד עוד את המוטיבציה של ''אחר'' לחזור למוטב!
הגמרא בהמשך מוכיחה את הסברו של רבי עקיבא מפסוק שציטט והסביר רב משרשיא.
שאל אחר את רבי מאיר לאחר שיצא לתרבות רעה: מאי דכתיב (איוב כ''ח, י''ז): לֹא יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוֹכִית וּתְמוּרָתָהּ כְּלִי פָז: אמר לו: אלו דברי תורה, שקשין לקנותן ככלי זהב וכלי פז, ונוחין לאבדן ככלי זכוכית.
שוב שאל ''אחר'' את רבי מאיר להסבר פסוקים באיוב העוסקים בחכמה הנדמית לזהב וזכוכית. רבי מאיר הסביר כי קניית התורה נדמית כזהב, אשר מאוד קשה לקנותה, אך "איבוד התורה" נדמית לזכוכית, שמאוד קל לשוברה ולאבדה.
אמר לו: רבי עקיבא רבך לא אמר כך, אלא: מה כלי זהב וכלי זכוכית, אף על פי שנשברו יש להם תקנה - אף תלמיד חכם, אף על פי שסרח יש לו תקנה.
שוב ציטט ''אחר'' ציטט את דברי רבי עקיבא, רבו של רבי מאיר אשר הסביר בפסוקים אלו, כי גם זהב וזכוכית לאחר שבירתם, ניתן לתקנם ולאחדם. המשיך ואמר כי כך גם תלמיד חכם אשר סרח והתפקר, יש לו תקנה.
הסבר זה ''הרים להנחתה'' לרבי מאיר:
אמר לו: אף אתה חזור בך!
ומיד אמר רבי מאיר ל''אחר'': לפי הציטוט שלך הרי גם לך ישנה תקנה, לכן, חזור בך ממעשיך הרעים!
אמר לו: כבר שמעתי מאחורי הפרגוד: שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים - חוץ מאחר.
חזר וציטט ''אחר'' את בת הקול שאמרה כי אין ''אחר'' שייך לקריאת ה' ''שובו בנים שובבים'', ומכך הבין שאין לו סיכוי
תנו רבנן: מעשה באחר שהיה רוכב על הסוס בשבת, והיה רבי מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו. אמר לו: מאיר, חזור לאחריך, שכבר שיערתי בעקבי סוסי עד כאן תחום שבת. אמר ליה: אף אתה חזור בך.
במעשה זה אנו רואים כי רבי מאיר בעצמו הלך ללמוד תורה מפי ''אחר'' ואפילו בשבת, כאשר ''אחר'' עבר על איסור ורכב על סוס (בהמשך הגמרא דנים כיצד למד רבי מאיר מאדם רשע). הם למדו תוך כדי הליכה ויצאו מתחום העיר, עד אשר אמר ''אחר'' לרבי מאיר כי במקום זה הסתיים ''תחום שבת''. בכך ''אחר'' כיבד את רבי מאיר ודאג שלא יעבור על איסור יציאה מתחום שבת, למרות שהוא עצמו לא שמר שבת. רבי מאיר ניסה גם להניע את ''אחר'' מלעבור את התחום וביקש ממנו לחזור לתחום שבת (מעניין שרבי מאיר לא ביקש מ''אחר'' להפסיק לרכב על הסוס..)
אמר ליה: ולא כבר אמרתי לך: כבר שמעתי מאחורי הפרגוד שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים - חוץ מאחר.
שוב חזר ''אחר'' על הדברים שאמר מספר פעמים, כי לפי דברי בת הקול אין לו סיכוי לחזור בתשובה.
תקפיה, עייליה לבי מדרשא.
רבי מאיר לא הניח ל''אחר'', והביאו (בכוח?) לבית המדרש, מתוך תקווה שהאווירה תחזיר אותו לכותלי בית המדרש.
שם הוא ביקש מאחד הילדים לספר לו על פסוק שעסק באותו זמן, והוא ציטט פסוק מישעיהו (מ''ח, כ''ב: אֵין שָׁלוֹם אָמַר ה' לָרְשָׁעִים). ''אחר'' חשב כי זהו רמז עבורו שאין לו תקנה.
לאחר מכן, לקח רבי מאיר את ''אחר'' לשלושה עשר בתי כנסת, ובכולן שמע ''אחר'' פסוקים מילדים המאששים לכאורה כי ''אין לו סיכוי'' לחזור בתשובה.
 

מהו המסר

קשר זה בין התלמיד לרב שסרח מלמדנו רבות בתחומים שונים, ננסה לעמוד על מספר מסרים:
• גם לאחר שאדם עוזב את דרכו ואף מתפקר, עדיין יש לו ''ניצנים'' הצצים מידי פעם ולא נותנים לו מנוח.
כפי ש''אחר'' בא לשאול את תלמידו רבי מאיר, לא פעם ולא פעמיים, אף שחיו השתנו לבלי הכר. אמנם מטרתו הייתה לחזק את דרכו ולמצוא אסמכתאות להתפקרותו, אך בכל אופן יש כמיהה נסתרת שעולה מידי פעם לאוויר.
• יש להניח כי בתוך תוכו ''אחר'' ביקש לחזור בתשובה, שהרי הוא לא ענה לרבי מאיר שאין רצונו בכך, אלא ציטט שוב ושוב את דברי בת הקול, שהוא הבין אותה כאמירה פסוקה שאין לו סיכוי.
• נראה כי הבת קול (שבאופן עקרוני אנו יודעים ש"אין שומעים לבת קול") לא אמרה כי אין סיכוי לאלישע בן אבויה לחזור בתשובה. אמירתה הייתה שה' אינו קורא את הקריאה ''שובו בנים שובבים'' ולא ''יסייע'' ל''אחר'' בתהליך התשובה. אך יש להניח שאם אלישע בין אבויה לא היה נכנע למצבו, והיה ''קורע את השמים'' בבקשה סליחה ומחילה, הייתה הקריאה מתקבלת ונענית למרות מרידתו הגדולה בה'.
• מנגד, ''אחר'' ניסה להיתלות בכל דבר אפשרי לחזק את דרכו. ההסברים של רבי עקיבא לפסוקים שהוא הביא לרבי מאיר, ציטוט הפסוקים מפי התינוקות בבית המדרש ובבתי כנסיות וכן הלאה.
''בדרך שאדם רוצה לילך - מוליכים אותו''. היצרים דחפו אותו למטה, וכך הוא ניסה למצוא המקורות והחיזוקים אשר יתנו לו גושפנקא לדרכו החדשה.
אנו למדים מכך שהייתה אמביוולנטיות מאוד גדולה בנפשו של ''אחר''. מצד אחד הוא הבין, או רצה להבין את פסיקת בת הקול משמים כהחלטית ולא ניתנת לשינוי. מנגד, הוא בכל אופן ''התגעגע'' לחיי תורה ולימוד.
אצל ''אחר'' ניתן לומר כי העיסוק שלו בעולמות עליונים שיבשו את שכלו, והביאו אותו להיות במקום שהגיע אליו.
אך לעולמנו אנו, ניתן ללמוד מכל מה שעבר עליו, והפירושים שניסינו לפרשן את דרכיו, כי בכל אדם יש מעט מהכוחות הגדולים הללו, אשר מושכים אותו לכיוונים שונים. מטרתנו בעולם היא לחזק את הכיוונים החיוביים, למצוא אסמכתאות וריגושים לכיוונים אלו, ובמקביל, להמשיך כל הזמן ולהתפלל לבורא עולם, שיסייע לנו בעבודת ה' שלנו. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר