ביאור למחלוקת תוספות ור"ח
הרב דב קדרון
חגיגה טז ע"א
אמר רבי אלעא הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו - ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורין ויתעטף שחורין, ויעשה מה שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא.
רבותינו הראשונים נחלקו איך להבין את כוונת רבי אילעא הזקן: תוספות (ד"ה ויעשה) מבינים את הדברים כפשוטם, שהוא מייעץ למי שלא יכול להתגבר על יצרו וחייב לחטוא, שלפחות יעשה את החטא באופן שימעט בחילול השם.
אולם רבנו חננאל כותב:
חס ושלום שאילעאי הזקן התיר לעבור עבירה כלל אלא כך אמר: אם ראה אדם שיצרו מתגבר עליו באכילה ובשתיה ובמיני זמר ומתיירא שמא ישתכר ויבא לידי עבירה התיר לו לילך למקום אחר וילבש שחורים כל זה כדי לשבור את יצרו... ונמצא נמנע מאליו. אבל לעבור עבירה או אפילו שתיית יין במיני זמר המרגילין לשמחה אסור, וכל שכן מה שהוא למעלה מזה.
לכאורה צריך להבין מדוע מאן רבנו חננאל לפרש כמו תוספות, וכי אדם שלא מצליח להתגבר על יצרו, ובכל מקרה יעבור עבירה, לא עדיף שימעט בחילול השם?
וביאר מרן הרב קוק זצ"ל (מובא בלקט ביאורי אגדות) שלפי תוספות כאשר ילך למקום שאין מכירים אותו הוא ירבה בחטא יותר ממה שהיה חוטא אילו היה נשאר במקומו, ובכל זאת לדעתם עדיף למעט בחילול השם אף על פי שיגדל החטא, ואילו רבנו חננאל סבור שלא ייתכן שישתמע מדברי חז"ל מתן לגיטימציה להרבות בחטא, גם אם המטרה היא למעט בחילול השם.
